מתוך "מסע בין כוכבים: הדור הבא"
צילה חסין

רשתות נוירונים לא מציירות ריבועים שחורים

בין קזימיר מאלביץ' ללמה של בורל-קאנטלי

27/09/2020

זמן קריאה:

בתחילת המאה ה-20, צמד המתמטיקאים אמיל בורל ופרנצ'סקו קאנטלי ניסחו והוכיחו משפט בתורת ההסתברות לפיו לכל אירוע בעל הסתברות חיובית (כלומר שקיים סיכוי – ולו המזערי ביותר – שיתרחש), שמאפשרים לו אינסוף חזרות, לבסוף יקרה. בוודאות. בגרסתו המוכרת יותר המשפט הזה גורס כי אם נושיב קוף ליד מכונת כתיבה וניתן לו להקליד אינסוף זמן, אזי באיזשהו שלב יקליד את כל כתבי שייקספיר, את התנ"ך, את הקוד של האינטרנט, וגם את ההסכם הקואליציוני בין ביבי וגנץ.

עוד משהו מהפכני קרה בתחילת המאה ה-20: האמן הרוסי קזימיר מאלביץ' צייר את אחת מהיצירות המשמעותיות ביותר במאה ה-21: ריבוע שחור. 

ריבוע שחור על רקע לבן, קזימיר מלביץ', 1915

שתי היצירות הללו מנסחות היטב כל אחת בשפתה האבסטרקטית, המצומצמת והמדוייקת את ההבדל בין הבינה המלאכותית לבינה האנושית. 

חדשות לבקרים אנחנו שומעים על הישג חדש של הבינה המלאכותית בכל תחום אפשרי: רפואה, מחקר, תחבורה, הבורסה, בשחמט ובגו, וכמובן אמנות. אלגוריתמים שמציירים, כותבים, מלחינים ומה לא. עם זאת, את משבר הקורונה הנוכחי הבינה המלאכותית לא יכולה לפתור. מדוע? מכיוון שהבינה המלאכותית נשענת על הררי דאטה שנאסף לאורך זמן, וקוטלג ע"י בינה אנושית. כלומר: הבינה המלאכותית יודעת לעבד את העבר, וגם זה בתנאי שנאסף מספיק דאטה איכותי לגביו. מיסקונספציה רווחת היא כי לבינה המלאכותית יש יכולת לחזות תהליכים עתידיים. אך כיצד תחזה תהליכים עתידיים אם אין לה מידע עליהם מן העבר? הדבר משול ל"רטרו-פוטוריזם": העתיד כפי שחזו אותו בעבר, כמו מכונות קיטור מעופפות. 

לצאת לאופרה בשנת 2000, ציורו של אלברט רובידה, 1882

מיסקונספציה נוספת לגבי הבינה המלאכותית היא היצירתיות המיוחסת לה. ציורים נוסח ואן גוך ורמברנדט, יצירות מוסיקאליות המשלימות את שוברט ומקימות לתחייה את באך. האמנם הצלחנו להחזיר את רמברנדט מן המתים? בפועל, המכונה (רשת הנוירונים) לומדת את תנועות המכחול, פלטת הצבעים, הקומפוזיציות ומושאי הציור הרווחים אצל הצייר, ומיישמת אותם בציור "חדש". אך הציור ה"חדש" הזה, הנשען על סימולציה של טכניקות, טכנולוגית ותרבות של המאה ה-17, ייחשב גם היום ליצירת מופת פורצת דרך? 

כוחה של המכונה הדיגיטלית היא ביכולתה לחזור על אותה פעולה פשוטה אינספור פעמים, בלי להשתעמם ובלי לסטות, ובמהירות גבוהה מאד. שילוב יכולות זה הוא שאיפשר למכונה משוכללת לנצח את אלוף העולם בשחמט, גארי קספארוב. כחול עמוק (Deep Blue), הבינה המלאכותית שניצחה את קספארוב אינה "גאון", אלא בריון – בריון חישובי. בשחמט יש כ 10120 מהלכים אפשריים. מכונה מספיק מהירה עושה את החישובים הרלבנטיים לכל מצב של הלוח, ומשחקת את המהלך עם הניקוד הגבוה ביותר. 

אבל מה קורה כאשר החוקים אינם מוגדרים היטב? או כאשר יש אפשרות לשנות את החוקים במהלך המשחק? 

וזה לוקח אותנו לריבוע השחור והאיקונוקלאסטי של מאלביץ'. ציור זה שחגג 100 שנים לא מזמן, נחשב גם כיום לבועט ורלבנטי לא פחות מכפי שהיה לפני 100 שנים. מאלביץ' עצמו מתאר בכתביו את האקט הרדיקלי שלו כשלב נוסף (ואולי האולטימטיבי) במגמת השחתת הדימוי ושבירה מתמשכת של חוקי הציור המסורתי מימי יוון הקלאסית – סזאן, הקוביזם, הפוטוריזם, וכמובן הסופרמאטיזם. לכאורה יש פה למידת העבר ויישומו בהווה (בהווה של 1915, כן?). האם ישנה בינה מלאכותית כיום שמסוגלת לייצר פלט כזה? האם ישנה כיום רשת נוירונים משוכללת, בעלת נטיות מהפכניות, שאחרי שתלמד את כל הסגנונות פורצי הדרך והאיקונוקלסטיים מאמצע המאה ה-18 ועד אמצע המאה ה-20, תוציא כפלט ריבוע שחור, ועל הדרך גם תסביר למה? 

הדיוקן של אדמונד דה בלמי, הופק בשנת 2018 באמצעות אלגוריתם למידה עמוקה. זכה לפרסום כיצירת האמנות הראשונה שהופקה באמצעות בינה מלאכותית שנמכרה בכריסטיס, בסכום של 432,000 דולר.

נחזור אל הקוף שלנו, ונמיר אותו בקוף מצייר. הקוף המצייר, בדומה ל Deep Blue יצייר, בזמן האינסופי העומד לרשותו, את כל הציורים האפשריים, וגם את "ריבוע שחור". אך האם יהיה מי שיוכל לזהות את גדולתו של ציור זה, ולטעון את "ריבוע שחור" בפרשנות ובמשמעות שנטע בה מאלביץ', ולמקם אותה ברשת הקשרים רחבה יותר?

אנו בני אדם, ברי חלוף. כמות הפלט שלנו מוגבלת. אנחנו יכולים לשחק כמות מוגבלת של מהלכים, לצייר כמות מוגבלת של ציורים, ולהלחין כמות מוגבלת של יצירות.  ולכן אנחנו חייבים להיות מדוייקים ומכוונים בבחירת המהלך הבא שלנו על הלוח, בבחירת היצירה הבאה שנצייר. האם היצירה הבאה שנצייר צריכה לציית לחוקים הקיימים? האם היא צריכה לשנות אותם קמעא? או שמא הגיע הזמן לשבור את החוקים הללו ולהציע מודל חדש? או אולי הגיע הזמן בכלל לזנוח את המדיום הקיים וליצור מדיום חדש, שבו חוקים חדשים? 

למאלביץ' לא היו אשליות, לא לגבי התהליכים שקרו ב- 1915 ולא לגבי תהליכי העתיד באופן כללי. האמנות, לטענתו, נתונה להשפעת כוחות ההווה לא פחות מכל תחום אחר. הבינה המלאכותית תשנה סדרי עולם, והיא תשנה גם את האמנות, אך לא ע"י יצירת עוד אינסוף ציורי "כמו רמברנדט". מי שיבין כיצד בכלי החדש כדי לנסח כללים, הוא האדם, שדרכו אצה לו וזמנו מוגבל, ולכן הוא לא משחזר, אלא יוצר.