מנכ"ל דייס מרקטינג וסטודיו רימון, ממייסדי תנועת דרכנו, מעצב משחקים וסופר
הקולנוע והטלוויזיה של שנות ה-80 העניק לילדי התקופה חזיונות מהממים של רובוטיקה. ברוב הזמן הציג המסך רובוטי ענק, מפלצות מתכת אדירות, יורות ומחסלות, לפרקים אף משתלבות אחת עם השנייה ליצירת מפלצת לוחמה גדולה אף יותר, רובוטים בדיוניים שהדהדו את רוח התקופה. המלחמה הקרה הייתה באחד משיאיה המפחידים, בחברה המערבית פערים כלכליים מתרחבים הביאו למצוקה כלכלית ופשיעה, ובאופן כללי, התהוותה תחושה עמוקה של חוסר סדר. החששות ניכרים בשלל סרטים מהתקופה שהציגו מלחמה וכוח. לא פעם התקווה גולמה ברובוטים, מרובוקופ עד מקרון 1. אך היו גם סרטים שדמיינו רובוטים אחרים. לא מושיעים ממתכת, גם לא מפלצות מרושעות, אלא יצורים רגישים, עדינים, שניסו לומר לנו בכל דרך – אנו לא כלי המשחית שאתם מדמיינים שנהיה. קריאה שעל פי רוב נפלה על אוזניים ערלות. מעטים שמעו אותה.
"נאמבר 5 איז אלייב", קריאתו המפורסמת של ג'וני 5 מתוך "תקלה מופלאה" (Short Circuit)
ג'וני 5 (Johnny 5) מהסרט "תקלה מופלאה" (Short Circuit, 1986) הוא דוגמא מחממת לב. לכאורה רובוט לוחמה, לכאורה סרט על רובוטים, מלחמה ותעשיית הנשק (אם כי סרט אייטיז בכיכובו של סטיב גוטנברג בבירור מכוון למקום אחר). ג'וני 5 חוטף מכת ברק. תכנותו משתבש, הוא מפתח מודעות ורגשות ומנסה להימלט מייעודו המקורי, כמכונת לחימה. במהלך הסרט הוא מפתח ידידות עם מטפלת בבעלי חיים המתייחסת אליו כיצור חי, דרכה הוא מגלה את העולם והיא מגלה אותו. התאגיד שבנה אותו רודף את ג'וני 5, מנסה להשיב אותו בחזרה ולכפות עליו את ייעודו המקורי כרובוט צבאי, כנגד רצונו. לאורך כל הסרט בורח ג'וני 5 מהתאגיד שבנה אותו, נאבק לשמור על זהותו הייחודית, על עצם מודעותו, על בחירתו בחיים אחרים, מסרב בתוקף להיכנע למיליטריזם אליו נולד. הוא מפורסם בקריאתו, הקומית-טראגית, "Number 5 is Alive".
ג'וני 5 היווה השראה לדמותו של וול-E (דיסני/פיקסר, 2008)
"נווט מכוכב אחר" (Flight of the Navigator, 1986, רימייק לכאורה בשלבי פיתוח), גם הוא סרט המשלב רובוט בדרך חריגה ומיוחדת לתקופה. במקרה זה מדובר ברובוט חייזרי, גשוש אוטונומי, ספק אבוד בגלקסיה, ספק בשליחות, אוסף דגימות חיים בעבור התרבות החייזרית ששלחה אותו. הדגימות נלמדות, נחקרות ומושבות בחזרה למקומות מהם נקטפו. הרובוט-חייזר אוסף לבחינה דוגמית אנושית מכדור הארץ, נער בן 12. הנער מוחזר למקום קטיפתו, אך בעוד שעבור הנער עברו כמה שעות במסע הבין כוכבי (שנמחק מזכרונו), על כדור הארץ עברו 6 שנים ארוכות. הנער נאסף על ידי סוכנות החלל נאסא, שם הוא מתאחד עם הגשוש האוטונומי שחטף אותו (לגשוש היה קצר, short circuit, עקב היתקלות בקווי מתח גבוה, דאז נאסף/נלכד ע"י סוכנות החלל). המפגש המחודש בין הילד לרובוט מייצר מערכת יחסים משעשעת ומרגשת במסגרתה הרובוט מפתח רגשות אנושיים. בדומה לג'וני 5 גם "הנווט", הזוכה לשם מקס, נקרע בין השליחות המקורית שלו לבין רגשותיו החדשים. הוא בוחר לסכן את עצמו ואת הילד, לבקשת הילד, להשיב אותו לציר הזמן המקורי שלו ולהמשיך בדרכו.
הנער דייויד ולצידו הנווט הרובוטי מקס ("טריימקסיון"), מתוך "הנווט" (Flight of the Navigator, 1986)
הן ג'וני 5 והן מקס הנווט מעניקים מבט אחר על רובוטיקה ועל אנושיות. השאלה המוצבת בפנינו אינה מה יקרה כשמכונה תפתח מודעות, עצמיות, רגשות, אלא מה תהיה תגובת בני האדם למכונות שמרגישות, מכונות שתסרבנה לעמוד בציפיות המקוריות שלנו ותבקשנה יחס אחר, תבקשה חלילה, שוויון.
יש כאן משל נוסף, עכשווי מתמיד. בהשאלה נוכל לשאול מה יקרה כשבני האדם יידרשו להסתכל על כל סביבתם לא כמענה חומרי-משאבי לצרכיהם, אלא כמרחב משותף בו כל היצורים שווים זה לזה, שוויון הבריאה כולה. ג'וני 5 נאלץ להימלט על חייו מבני אדם שלא רואים בו ישות חיה. מקס הנווט והילד מתעמתים, והילד נדרש להתחנן בפני מקס שיעזור לו. מה יקרה כשבני האדם יגיעו למצב בו עליהם להתחנן על חייהם בפני סביבתם? ואולי, אנחנו כבר שם?