English
אורי אביב

פרובוקציה | הנאצים לא אהבו את סופרמן

על המורשת היהודית של איש הפלדה והביקורת הקטלנית שספג בשבועון של ה SS

07/04/2021

זמן קריאה: דקות

ג'רי (ג'רום) סיגל נולד ב 1914 וגדל בקליבלנד, אוהיו. הוריו היגרו לארה"ב, ברחו מאנטישמיות בליטא. ג'ו שוסטר נולד גם הוא ב 1914, גדל בטורונטו, קנדה, ובגיל 10 משפחתו עברה לקליבלנד. הוריו היהודים נפגשו בטורונטו. אביו יוליוס הגיע עם משפחתו מאמסטרדם, אמו אידה מקייב.

ג'רי וג'ו נפגשו והתחברו בתיכון בקליבלנד, אוהיו, לשניהם חיבה לספרות וסרטי הרפתקה ופנטסיה (מדע בדיוני היה בחיתוליו, לא ממש קראו לזה "מדע בדיוני" עדיין).

ג'רי כתב, ג'ואל אייר, ובתום התיכון הם החלו ליצור קומיקס יחדיו. לאורך שנות השלושים, בעוד הם עמלים לבנות את שמם בתעשיית הקומיקס, הם עמלו עוד ועוד על פיתוחה של דמות שתשנה את העולם.

ג'ו שוסטר

ג'רי סיגל

חוברת הקומיקס הראשונה בסדרת Action Comics מאת המו"ל Detective Comics בע"מ (לחלקכם היא וודאי תהיה מוכרת כיום בשמה המקוצר, DC) יצאה לאור באפריל 1938. חוברת זו סיפרה את סיפורו של על-אדם, חייזר בעל כוחות על-אנושיים המסתתר בינינו. הוא מתחזה לעיתונאי שלומפר בשם קלארק קנט, אך בהיחבא – הוא מציל את העולם!

ג'רי וג'ו, השלומפרים בעיני עצמם, יצרו את סופרמן.

יהדותו של סופרמן

שני יהודים יוצרים דמות קומיקס, אז מה? כל דמות שיהודי ייצור תהיה יהודית בהגדרה? נו באמת.

ראשית כל, אין סופרמן אחד. האגדה של סופרמן סופרה שוב ושוב, אינספור פעמים – בקומיקס, ספרות, רדיו, קולנוע, טלוויזיה, משחקי מחשב ועוד ועוד. יוצרות ויוצרים עשו שימוש בסופרמן כדי לבטא רעיונות מגוונים ותמות שונות, חלק לא מבוטל מהן דווקא אמריקאי-קפיטליסטי-אימפריאליסטי, או בגוון דתי-נוצרי, שלא לומר משיחי.

סופרמן על כריכת אסופת סיפורי קומיקס בעקבות 9/11

אבל בכל זאת, קשה להתעלם מהרקע של יוצריו, מהעובדה שזו יצירתם הראשונה, וזו שפיתחו יחדיו זמן רב בנערותם ובגרותם הצעירה.

קל להניח ולראות השפעה ראשונית בסיסית ביותר. ראשית כל סיפורו של משה, המשולח בתיבה כדי להינצל, כפי שקרה לסופרמן עצמו. כמובן ששמו של סופרמן מעורר מחשבה. במקור החייזרי הקריפטוני – קל-אל – שם שמזכיר מלאכים תנ"כיים (שליחי-אל בעלי כוחות על שלעתים, במיתולוגיה היהודית והנוצרית, עשויים גם לעופף) וכמובן, שם שמהדהד את השפה העברית (בוודאי בקרב מי שאינו דובר עברית בשוטף ועל כן עלול לשבש את ההיגוי) – קול האל.

אבל במחקרים הבוחנים לעומק את הסוגייה יש שרואים בסופרמן ייצוג לקיום הדואלי של יהודי ארה"ב בתקופה ואולי הדים למעמקי הנפש של סיגל ושוסטר.

מחד גיסא, נצר לתרבות גדולה, עבר מרשים, אך שאינו עוד. הושמד כליל. ההיסטוריה נגישה להם – אם יבחרו בכך. ידע ומחשבה עתיקי יומין, מסתוריים. הם לא מכירים זאת בעצמם, לא יודעים זאת, לא מבינים באופן מלא את מעמקי הידע הקיים. הידע והחוכמה אינם נגישים להם ישירות, הם צריכים לגשת אל מקום מיוחד בו נמצאים הסודות, שם ישמעו – פיגורטיבית או אולי ממש מעשית – את קולה של תרבות, שאבדה. זו החלטה שהם נדרשים לה. הם יודעים שהידע הזה שם, מחכה להם.

מאידך גיסא, את כל זה עליהם להסתיר. אל להם להתגלות. עליהם להיטמע בתרבות העכשווית. להתהלך "ביניהם", להיות "כמותם", להיראות "כמוהם", כש"הם" לא יודעים שהבגדים הרגילים הם תחפושת, ושמתחת בגד נוסף – נסתר, סודי, נשגב, טעון בעוצמה אדירה. זוהי תחפושת, אין מילה אחרת, והיא עלולה להיראות מגוחכת לאחד האדם, אבל היא חלק מהטקס, בה טמון חלק מהידע ההיסטורי, טעונה העוצמה האלמותית – בגד גוף כחול, תחתונים אדומים, וסימן ארכאי, המזכיר את האות האנגלית S.

סופרמן בעיצובו של אדם היוז (Adam Hughes)

ניתן כאן גם מקום לדואליות שמלווה את הדילמה של היטמעות בחברה האמריקאית, דילמה הקיימת בכל חברה מהגרת. האם לשמור על הייחודיות שלנו – התרבות, המאכלים, הטקסים שלנו, או לוותר עליהם? האם לחיות בקהילה נפרדת או לאמץ את מנהגי המקום. לויס ליין נזכיר, חושבת שקלארק קנט הוא נעבך קלוץ, חנון מבעס, אבל סופרמן – לוהט.

היפוך מעניין נוסף, קלארק קנט הוא עיתונאי, איש המילה הכתובה, המלומד החנון שנבוך באופן כללי, ליד נשים בפרט, ומאנשים בכלל (סיגל התוודה כי המבוכה שלו סביב נשים נמצאת בדמותו של קנט). סופרמן לעומת זאת – שם שהיה נפוץ עבור אנשים בעלי כוחות פיסיים מיוחדים בשנות העשרים והשלושים בארה"ב – הוא כמובן ראשית כל, גופני. איש הפלדה הוא חזק, שרירי, מסוקס. הוא גם חש בנוח עם תשומת לב ציבורית בכלל, של נשים, ושל לויס ליין, בפרט.

וכמובן – הסיסמא של סופרמן. עוד הפוך על הפוך. כאן ניתן לקרוא את הרצון העז (שוב, הקיים בקהילות מהגרות רבות, אינו ייחודי ליהדות) לא רק להיטמע, אלא להוכיח שייכות על-ידי הפגנת פטריוטיות מעל ומעבר למצופה, הרבה מעבר למקומיים, העשויים להיות ביקורתיים הרבה יותר כלפי הממשל המקומי.

בעבור מה סופרמן נאבק? בעבור אמת, צדק והדרך האמריקאית. Truth, Justice, and the American Way.

אמת, צדק והדרך האמריקאית – סיסמתו של סופרמן

זו קריאה אחת של סופרמן, ויש הרבה סופרמנים, והרבה קריאות. בהינתן יוצריו, היא מתבקשת ומקובלת, ולצד אחרות, לגיטימית.

ג'רי וג'ו הם אכן היוצרים המקוריים, אבל בטח שלא היו היחידים שהביאו להצלחתו האדירה של סופרמן. האם בכך משתבשת ההסתכלות הזו על סופרמן? ובכן! המו"ל, חברת דטקטיב קומיקס בע"מ, הם ג'ייקוב לייבוביץ, יהודי אוקראיני, והארי דוננפלד, יהודי רומני, והעורך הראשי הראשון, שנכנס כדי לעבוד עם ג'ו וג'רי לכשסיפורי סופרמן החלו להתרחב ב 1940, היה מורט וויסינגר. לא יהודי? עם שם כזה?! בוודאי שיהודי, בן למשפחה ממוצא אוסטרי.

אבל אם נדרשת הוכחה ניצחת ליהדותו של סופרמן, הרי שהנאצים חשבו שהוא יהודי, ולא אהבו את זה.

רגע מה?

הנאצים לא אהבו את סופרמן

בפברואר 1940 (חצי שנה אל תוך מלחמת העולם השנייה, אבל כמעט שנתיים לפני פרל הרבור), סופרמן כבר מאוד פופולרי בקומיקס ומושקת לו תכנית רדיו. תכנית רדיו זה ביג דיל. ארבעה ימים בשבוע, רבע שעה מדי יום, עלילותיו של סופרמן נפרסו בתסכיתי רדיו יומיים. סופרמן הוא רשמית משפיען. סלב. בדרכו אל ה A-list.

במגזין Look, באייטם לקידום תכנית הרדיו, נשאלו סיגל ושוסטר כיצד לדעתם סופרמן יסיים את המלחמה באירופה. התשובה שניתנה הייתה בקומיקס שכתבו במיוחד למגזין. סופרמן עף לאירופה, קוטף את היטלר ממקום מחבואו ומביא אותו – לא לפני שהוא מחטיף לו ואוסף את סטאלין – בפני אסיפה של חבר הלאומים בז'נבה. הוא לא הורג אותם. לא מחסל אותם. לא מעניש אותם. שניהם עומדים למשפט בפני חבר הלאומים כולו, על פשעים כנגד האנושות.

כיצד סופרמן ישים קץ למלחמה באירופה? עמוד 1 מתוך 2 (מגזין Look, פברואר 1940)

כיצד סופרמן ישים קץ למלחמה באירופה? עמוד 2 מתוך 2 (מגזין Look, פברואר 1940)

מגזין Look עשה דרכו אל גרמניה וב 25 באפריל 1940, בשבועון "החיל השחור" (Das Schwarze Korps), השבועון של ה SS (זה ממש שם הנבלים בקומיקס, מה הם חשבו לעצמם – א"א), פורסמה ביקורת קטלנית על סופרמן היהודי (1).

מתוך הביקורת (בתרגום לאנגלית):

Jerry Siegel, an intellectually and physically circumcised chap who has his headquarters in New York, is the inventor of a colorful figure with an impressive appearance, a powerful body, and a red swimsuit who enjoys the ability to fly through the ether. The inventive Israelite named this pleasant guy with an overdeveloped body and underdeveloped mind "Superman." He advertised widely Superman's sense of justice, well-suited for imitation by the American youth.

As you can see, there is nothing the Sadducees won't do for money!

ולאחר קטילת העלילה, מסכם המבקר:

A triumphant final frame shows Superman, the conqueror of death, dropping in at the headquarters of the chatterboxes at the League of Nations in Geneva. Although the rules of the establishment probably prohibit people in bathing suits from participating in their deliberations, Superman ignores them as well as the other laws of physics, logic, and life in general. He brings with him the evil German enemy along with Soviet Russia. Well, we really ought to ignore these fantasies of Jerry Israel Siegel, but there is a catch. The daring deeds of Superman are those of a Colorado beetle. He works in the dark, in incomprehensible ways. He cries "Strength! Courage! Justice!" to the noble yearnings of American children. Instead of using the chance to encourage really useful virtues, he sows hate, suspicion, evil, laziness, and criminality in their young hearts.

Jerry Siegellack* stinks. Woe to the American youth, who must live in such a poisoned atmosphere and don't even notice the poison they swallow daily.

* עיוות שם משפחתו של סיגל לכדי המילה "שעווה" בגרמנית.

סופרמן עם יוצריו – ג'רי סיגל וג'ו שוסטר

כמו כל סיפור, זה רק סיפור. סופרמן לא היה יהודי, כמו שלא היה אמריקאי. הוא לא היה. זה סיפור מעניין על היווצרותן של אגדות, על הפרשנות שאנו מעניקים ליצירה, על האופן בו יצירה דמיונית משתלבת במציאות. על המידה בה ניתן להפריד יצירה מיוצר, ועל הבחירה באם לעשות זאת.


הערות שוליים

1 // הביקורת המלאה על סופרמן, בארכיון הפרופגנדה הגרמני. Das schwarze Korps, 25 April 1940, p. 8. כאן:

https://research.calvin.edu/german-propaganda-archive/superman.htm