פרופ' גומל מלמדת בחוג לאנגלית ולימודים אמריקניים באוניברסיטת תל אביב עם התמחות בסוגת המדע הבדיוני והפנטזיה, חוקרת נרטולוגיה, דיקנס, תרבות ויקטוריאנית ופוסט-הומניזם. לצד זאת היא גם כותבת מזה שנים ספרות מדע בדיוני ופנטזיה.
ביום 25 לדצמבר 1938 מת הסופר והמחזאי הצ'כי קארל צ'אפק (Karel Čapek) מדלקת ריאות. אפשר לומר שהיה זה למזלו כיוון שכמה חודשים לאחר מכן, כאשר ארצו צ'כוסלובקיה נכבשה על ידי הנאצים, הגסטאפו הגיעו לעצור אותו. כיוון שלא יכלו לעצור אדם מת הם עצרו את אשתו אולגה ואחיו. יוסף צ'אפק מצא מותו ב-1945 במחנה הריכוז ברגן-בלזן.
קארל צ'אפק (Karel Čapek), תמונה מוויקיפדיה
מה הקשר בין סיפור המלחמה העצוב הזה, אחד ממאות אלפי סיפורים שכאלה מאותה תקופה, לבין רובוטים? ובכן, צ'אפק הוא כמובן הסופר שכתב את R.U.R., "הרובוטים האוניברסאליים של רוסום" ("Rossum's Universal Robots") (1921) מחזה מדע בדיוני שתבע לראשונה את המילה "רובוט". המילה המומצאת (כפי הנראה פרי מוחו הקודח של אחיו של צ'אפק, יוסף) לקוחה מהשורש הסלאבי המעיד על "עבודה" (robota), מונח שמצא עצמו במיינסטרים של התרבות האנגלו-אמריקאית. עם המעבר משפה אחת לאחרת, השימוש והזמן, עבר המונח מטמורפוזה תרבותית שניתקה אותו ממקורותיו, סיר הלחץ הפוליטי של מזרח אירופה בראשית המאה ה-20. מושג הרובוט של ימינו עוצב בראי שלושת חוקי הרובוטיקה של אייזק אסימוב והדרואידים מ"מלחמת הכוכבים", כשאנו שוכחים שהרובוטים הראשונים, אלו של צ'אפק, לא היו דומים כלל לרובי של אסימוב או ל-C-3PO ו-R2-D2.
ראשית, הרובוטים במחזה R.U.R. אינם מכונות. הם ישויות אורגניות, אנשים מלאכותיים שנוצרו בכדי לשרת, אותנו, בני האדם "האמיתיים". כיום ייתכן שהיינו מכנים אותם "אנדרואידים", על אף שגם מונח זה אינו מדויק; הם דומים יותר לשעתוקים (replicants) ביצירותיו של הסופר פיליפ ק. דיק או אולי לשיבוטים גנטיים. ההבחנה החשובה השנייה היא שהרובוטים של צ'אפק לא רק שאינם מצייתים לשלושת החוקים ה"אסימוביים" אלא נהפוך הוא, הרובוטים מורדים באנושות, הורגים את יוצריהם ומשמידים באכזריות את כל בני האדם, באשר הם. מאחר שהנוסחה ליצירת רובוטים חדשים מושמדת גם היא בהפיכה, הרובוטים אינם מסוגלים להתרבות, זאת עד ששניים מהם מתאהבים. האדם היחיד שנותר בחיים מתנבא שאלו הם אדם וחווה של גזע חדש.
צמד הרובוטים ("דרואידים") R2-D2 ו-C-3PO מ"מלחמת הכוכבים". מהווים דימויים תרבותיים מרכזיים עבור "רובוטים"
תפאורת ההצגה "הרובוטים האוניברסאליים של רוסום"
R.U.R. לא עוסק בטכנולוגיה, אלא במהפכה. בתקופה בה כותב צ'אפק גל של התקוממויות פוליטיות וחברתיות אלימות סוחף את אירופה. ב-1917 מתרחשת מהפיכת אוקטובר ברוסיה. בין 1918 ל-1924 שורה של רפובליקות סוציאליסטיות קמות ונופלות בגרמניה, הונגריה, ליטא וארצות נוספות. באיטליה הפשיסטים והקומוניסטים נלחמים ביניהם עד שבניטו מוסוליני (בהשראה ותמיכה אידיאולוגית של הפוטוריסטים, תנועת עתידנות ומדע בדיוני עליה בפעם אחרת – א-א.) תופס את השלטון בשנת 1924. בשנת 1920 דמגוג רחוב שולי בשם אדולף היטלר מתחיל להטיף גם הוא לאלימות מהפכנית מסוגו שלו בבוואריה, גרמניה. קיים דבר מה משותף לכל המהפכות האלו, ורבות אחרות שזעזעו את העולם באותה עת: אותו מאבק ללא פשרות, מאבק חסר חוקים, משולל מגבלות, בין בעלי הכוח לנטולי הכוח; בין אדונים למשרתים. אפילו היטלר ומוסוליני מציגים עצמם כאבירי צדק, כאלה שמגנים על מעמד הפועלים המקופח כנגד אליטות בינלאומיות מוצצות דם, בין יהיו אלו קפיטליסטים או יהודים (ומה ההבדל? – א.א.). הרובוטים של צ'אפק הם בהחלט "רובוטים" במובן המקורי של המילה: עובדים-עבדים, פועלים מנוצלים חסרי-פנים אשר מתנפלים על אדוניהם בזעם נקמני, אותו כעס יצרי שיוצריהם רואים בחדשות מדי יום.
לנין במוסקבה (לימין הבמה, טרוצקי), נואם בפני חיילי הצבא האדום לקראת יציאתם אל החזית הפולנית. תמונה: גריגורי פטרוביץ' גולדשטיין, אתר הניו-יורק טיימז
כאשר אנו חושבים על אפוקליפסת הרובוטים והבינה המלאכותית אנו מדמיינים פיתוח טכנולוגי בקצב לא-אנושי, מסוכן וחסר שליטה. מערכת סקיי-נט (Skynet) והמכונות בשליטתה, רובוטים בעלי גולגולת אנושית מתכתית הצועדים בעוז אל העתיד בעוד הם מועכים תחת רגליהם גולגולות אנושיות, אלו מסדרת סרטי שליחות קטלנית (בימוי חלקים 1&2: ג'יימס קאמרון, 1984&1991), או לחלופין הרובוטית הנשית, הסקסית, הפתיינית מהסרט אקס מאכינה… (2014, בימוי: אלכס גרלנד) אלו בין הדימויים המכוננים, אבל טכנולוגיה אינה העניין העיקרי במחזה של צ'אפק, מלבד העובדה שבני האדם משתמשים בה כדי לשלוט ברובוטים שיצרו. הסיוטים שלנו על התקוממות רובוטים משקפים את הפחדים העכשוויים שלנו משינויים טכנולוגיים ומדעיים שעשויים, כביכול, לחתור תחת עצם האנושיות שלנו. המחזה של צ'אפק מקורו בתקופה הרבה יותר אכזרית והרבה יותר ברורה וצלולה. הוא מציג עולם בו האנושות כבר אבדה. לבעלי הכוח ונטולי הכוח אין דבר במשותף. האדונים והעבדים נלחמים זה בזה עד זוב דם, עד מוות. רק צד אחד יכול לנצח במאבק. אפילו הסוף הרגשני, אם כי מבלבל קמעה (איך התאהבותם של שני רובוטים, זכר ונקבה אמנם, מפצה על אובדן הנוסחה?), הוא תירוץ מתחמק. יש בסוף תקווה אך הוא אינו פתרון אמיתי. בני האדם מתים כי העובדים שלהם הרגו אותם. החברה החדשה שנוצרה על ידי העובדים עשויה להיות טובה יותר או רעה יותר, או זהה, כלומר רעה בדיוק כמו המקורית. לעולם לא נדע.
או שלמעשה, אולי, כן נדע? בערך. ספר מדע בדיוני מצוין נוסף של צ'אפק, "המלחמה בסלמנדרות" (The War with the Newts) (1936) מציג עולם שלכאורה מתחיל במקום שבו R.U.R. מסתיים. הסלמנדרות הן זן של יצורים אמפיביים כמו-אינטליגנטיים, בו נעשה שימוש, פחות או יותר כמו ברובוטים, ככוח עבודה זול. כמו הרובוטים, הסלמנדרות מורדות באדוניהן (היבשתיים) ובהמשך מפוצצות את יבשות כדור הארץ המאוכלסות על ידי בני האדם. עם זאת, במקום סיפור אהבה מופרך (כפי שמסתיים R.U.R.) הרומן מסתיים בדיון ציני בין הכותב והאלטר-אגו שלו, אודות עולם הסלמנדרות העתידי. הסלמנדרות, כך מסתבר לנו, הן פשוט חיקוי בינוני של בני האדם, אך בלא יצירתיות, סקרנות או גאונות אמנותית. ה"התקוממות" שלהן היא אינה יותר מאשר רצח עם; החברה הסלמנדרית מתגלה למעשה כמכונה תעשייתית וממושטרת. אף ניצוץ של אהבה או שירה לא יכול להידלק בחזה החלקלק והמבחיל של הסלמנדרות. העלבון האחרון לבני האדם הקוראים את סיפור הסלמנדרות של צ'אפק הוא זהותו של מנהיג מלחמת השחרור של הסלמנדרות. "הצ'יף סלמנדר" הוא אדם בשר ודם, נגד לשעבר בשם אנדריאס שולץ (Andreas Schultze). לא נדרש מאמץ או דמיון מרובים בכדי לזהות את ראשי התיבות של נגד מפורסם אחר, AS, אדולף שיקלגרובר (Adolf Schicklgruber), שם גנאי מקובל להיטלר באותה עת שרמז על כך שאביו נולד כממזר.
המלחמה בסלמנדרות (The War with the Newts, קארל צ'אפק 1936), בהוצאת מחברות לספרות (כנרת זמורה ביתן), 2012 בתרגום רות בונדי
סלמנדרות או רובוטים, חזון המד"ב של צ'אפק משקף את הפוליטיקה של התקופה הסוערת והאלימה בה חי וראוי להעלותה בזיכרוננו כיוון שאנו עדיין חיים את השלכותיה מדי יום. אמנם נאציזם וקומוניזם כפי שהיו אז אינם בסביבה כיום אך מאבק המעמדות בוודאי שלא הלך לשום מקום. המאבק מוסווה על ידי פחדים היוליים ממשבר האקלים או מגיפה עולמית וקטלנית; לעתים עוטה תחפושת של דחיית הטכנולוגיה, מעורבב בסבך דיונים מבלבלים ומסוחררים אודות טיבה של "האנושות" אך סיפור התקוממות הרובוטים המקורי עודו רלוונטי ומתנקז לכדי חישוב נקי, פשוט, ברור, של כוח. אדונים או משרתים; מי מלמעלה ומי מלמטה; אליטות או המונים – המאבק ממשיך.
הדוגמא הקרובה ביותר לרובוטים של R.U.R. במדע הבדיוני העכשווי היא ככל הנראה השעתוקים של פיליפ ק. דיק בספרו "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" (1968). אפילו רומן זה שנכתב חמישים שנה אחרי R.U.R. של צ'אפק העלילה עוסקת במאבק מעמדות. בדיוק כמו הרובוטים או הסלמנדרות, השעתוקים של דיק אינם סימפטיים במיוחד. דיק למד היטב היסטוריה, למד, צפה והתאכזב מהשלכות המהפכות במחצית הראשונה של המאה העשרים. דיק לא נוטה לבצע רומנטיזציה לאלימות פוליטית-חברתית.כמו צ'אפק. הוא מבין שכאשר קיים חוסר איזון של כוח פוליטי, אלימות היא בלתי נמנעת. בהשוואה לסנטימנטליות הדביקה של סרטי בלייד ראנר (במיוחד בלייד ראנר 2049, 2019 בבימוי דני וילנב), המסווה את המאבק הפוליטי תחת מראית עין של מטפיזיקה ואתיקה, הרומן של דיק מציג את השעתוקים כמעמד תחתון המפלס את דרכו החוצה ומעלה מהביבים, היכן שתאגידים הציבו אותם בכדי שיעבדו, עד מותם. אף אוטופיה אינה מובטחת בסוף המאבק. אין אף עולם חדש ומופלא של צדק ושוויון. רק מאבק. הרובוטים מורדים בשל הרובוטה (ה"עבודה") שהם עושים – זה לא מסובך או מורכב יותר מזה.
האנדרואיד רוי באטי משחק שח-מט עם יוצרו בסרט "בלייד ראנר" (Blade Runner) (1982, בימוי: רידלי סקוט)
כאשר הגסטאפו הגיעו לקחת את הסופר המת לא היה להם כלל עניין במטפיזיקה שלו. רק הפוליטיקה שלו עניינה אותם. הרובוטים במד"ב כיום נתפשים לעתים קרובות כדימויים להשפעה הדה-הומנית של הטכנולוגיה, לדילול ופיחות האנושיות. אולי מוטב לזכור שהרובוטים נולדו אל תוך ומתוך אירופה המדממת של ראשית המאה הקודמת, ושהסוגייה בלה ליבו של העניין הייתה אז, כפי שהיא תמיד, כוח כלכלי.
בעוד אנו בודקים בחרדה את הסמארטפונים שלנו מפחד שתצוץ איזה סקיי-נט איפשהו, מתישהו, כביכול, לכאורה, שווה לזכור את המשפט הזה מ"המלחמה בסלמנדרות" מאת קארל צ'אפק:
"אם היו אלו רק סלמנדרות נגד אנשים, אולי ניתן היה לעשות משהו; אך כאשר אלו אנשים נגד אנשים, אין כל דרך לעצור זאת, הלוא כן."
הרובוטים הם אנחנו > R.U.R. > Robots R Us
ארה"ב, 25 באוקטובר 2021. הפגנה של עובדי אמזון בניו-יורק בעוד הם מגישים עצומה להקמת איגוד.