הרצאה | "הבתולה מאגם המחצבה": אימה חברתית באמריקה הלטינית

היצירה הנשית החדשה באמריקה הלטינית

בסוף המאה העשרים ובתחילת המאה ה־21, תמורות חברתיות באמריקה הלטינית – כעליית הפמיניזם והערכה מחודשת של הקאנון התרבותי – תרמו לעלייתה של היצירה הנשית ביבשת. אומנם הייתה יצירה נשית ענפה במאה העשרים וגם לפני כן, אך עם ראשית המאה הנוכחית הפציע דור חדש של יוצרות שמציעות אומנות מקורית, איכותית ונועזת במגוון סוגים וסגנונות.

פתאום הסופרות והבמאיות תופסות את קדמת הבמה התרבותית, חותמות על חוזים עם הוצאות לאור ועם אולפנים, זוכות בפרסים, מתורגמות לשפות רבות ומגיעות לקהלים עצומים בדרום אמריקה, בארצות הברית, באירופה ובמקומות נוספים. עם הנושאים המרכזיים של יצירתן נמנים החוויה הנשית בעולם גברי, אלימות מגדרית ומיזוגיניה, משפחה והורות, מורשת הדיקטטורות והמשטרים הצבאיים. 

שתי יוצרות ארגנטינאיות בולטות בהקשר זה הן הבמאית לאורה קאסאבֶּה (ילידת 1982) והסופרת מריאנה אנריקֶס (ילידת 1973). קאסאבה היא במאית, כותבת וצלמת שלמדה קולנוע באוניברסיטת בואנוס איירס וביימה סרטים עלילתיים ודוקומנטריים שזכו בפרסים בפסטיבלים בין־לאומיים. אנריקס היא סופרת ועיתונאית הנחשבת למייצגת הכתיבה החדשה באמריקה הלטינית. יצירתה הספרותית נמצאת בדיאלוג מתמיד עם סוגת האימה ומעבדת אותה מחדש. ספריה זכו בפרסים יוקרתיים ותורגמו לעשרות שפות, בהן עברית.

השילוב המופלא בין הקולנוע של קאסאבה לספרות של אנריקס העניק לנו השנה את הבתולה מאגם המחצבה (The Virgin of the Quarry Lake, הקרנה מיוחדת בפסטיבל אוטופיה 2025). סרט זה מסמל את תחילתו של עידן חדש בתולדות האימה החברתית באמריקה הלטינית.

 הבתולה מאגם המחצבה: קווים לדמותה

הסרט הבתולה מאגם המחצבה מבוסס לכל הפחות על שני סיפורים מאת אנריקס: עגלת הקניות (El carrito) והבתולה מאגם המחצבה (La virgen de la Tosquera). שניהם פורסמו בקובץ הסיפורים הראשון שלה, הסכנות שבעישון במיטה (Los peligros de fumar en la cama, 2009).

עגלת הקניות מגולל את סיפורה של שכונה בבואנוס איירס שאליה מגיע קבצן עם עגלת סופר מלאה בחפצים מהוויז'ה (villa), כינוי לשכונות העוני והפשע בבירת ארגנטינה. תושבי השכונה נבזיים כלפי הקבצן, מרביצים לו ומשפילים אותו, והוא בורח ומשאיר מאחור את העגלה. עם הזמן התושבים מתחילים לסבול מעוני, מפשע, מטירוף ומהתאבדויות. השכונה שהייתה נורמטיבית הופכת גם היא לשכונת עוני, לוויז'ה. התושבים חושבים שהקבצן קילל את השכונה ו"הדביק" אותה בעוני כעונש שמימי על היחס הרע שקיבל. אולם האפשרות העל־טבעית הזאת עומדת בניגוד להסבר מציאותי: העוני בארגנטינה אוכל כל חלקה טובה, והשכונה יכולה הייתה להידרדר למצוקה גם בלא כל קללה מאגית, כמו במקרים רבים אחרים. שכונות שלמות בבואנוס איירס נפלו למצב דומה בעקבות משברים כלכליים שפקדו את ארגנטינה.

הבתולה מאגם המחצבה הוא סיפור המסופר בגוף ראשון רבים, אנחנו. המספרות הן קבוצה של נערות ששונאות את סילביה על כך שהיא "לקחה" מהן את דייגו. באחד מביקוריהם באגם המחצבה דייגו וסילביה מותחים את קבוצת הנערות, עובדים עליהן ומשפילים אותן. בתגובה אחת מהנערות ששמה נטליה הולכת לצֶלם הבתולה בקצה האגם ומבקשת ממנה משהו. בסיפור לא נאמר מה היא מבקשת, בסרט כן. בסופו של דבר מופיעים על גדת האגם כלבים שחורים ועצומים, ונרמז שהם נושכים למוות את דייגו וסילביה. נטליה אומרת שאלה אינם הכלבים של בעל האגם אלא הכלבים שהיא זימנה, ושצלם הבתולה בקצה האגם אינו של בתולה רגילה אלא של אישה אדומה ועירומה, אחת מהקדושות העממיות והאפלות של אמריקה הלטינית. הפרשנות העל־טבעית היא שנטליה זימנה כוחות אפלים להתנקם בדייגו ובסילביה, אך מול הפרשנות הזאת שוב ניצב הסבר ריאליסטי: נהג האוטובוס הזהיר את הנערות שיש בסביבה כלבים משוטטים מסוכנים מאוד.

הבתולה מאגם המחצבה, העיבוד הקולנועי של קאסאבה לסיפוריה של אנריקס, מתבסס בצורה די נאמנה על שני סיפורים אלה. ההתרחשויות בעגלת הקניות מרכיבות את ציר העלילה המשני של הסרט, ואירועי הבתולה מאגם המחצבה הם את ציר העלילה הראשי. אומנם ישנם הבדלים רבים בין הסרט לסיפורים, אך הם זניחים ומשרתים את הצרכים הנרטיביים והאומנותיים של הסרט. סרטה של קאסאבה משקף נאמנה את רוח הכתיבה של אנריקס, את סוגת האימה הפנטסטית שמאפיינת אותה ואת האמירה החברתית הנוקבת בלב סיפוריה.

פוסטר הסרט הבתולה מאגם המחצבה

האימה הפנטסטית

תכונת היסוד של סוגת האימה הפנטסטית היא עמימות: לעולם אי אפשר להיות בטוחים אם האירועים המפחידים שמתרחשים על־טבעיים או מוזרים, חריגים ויוצאי־דופן, אך מציאותיים. שני הסיפורים והסרט משמרים בצורה מרשימה את הספק הפנטסטי אצל קהל הצופים והקוראים, ספק המיטלטל בין שתי הפרשנויות המנוגדות בלי אפשרות בחירה מובהקת. האם הקבצן באמת הטיל קללה על תושבי השכונה או שמא היא טבעה בעוני מכורח המציאות הארגנטינאית? האם נטליה באמת זימנה את כוחות האופל בדמות הכלבים או שמדובר בצירוף מקרים מוזר? האימה העל־טבעית נוכחת באופן מפורש יותר בסרט מאשר בסיפורים, אך אין הוכחה חותכת שמדובר בכישוף או במאגיה שחורה. עם זאת אין ספק בכוחם של האמונות הטפלות, האלימות היום־יומית, הפשע המציאותי והגורם האנושי, שייתכן שהוא המסוכן באמת, הרבה יותר מהאופל העל־טבעי.

אימה חברתית באמריקה הלטינית

המציאות המופלאה והריאליזם המאגי הם שני זרמים ספרותיים שצמחו באמריקה הלטינית במחצית הראשונה של המאה העשרים. לשניהם משותף השילוב בין ריאליזם ליסודות על־טבעיים. נקודת השוני המשמעותית ביניהם היא שבזרם המציאות המופלאה נעוץ העל־טבעי במציאות הלטינו־אמריקאית המקומית, על אנשיה, תרבותה ואמונותיה.

ניכר משני הסיפורים המדוברים ומשאר יצירתה שאנריקס היא יורשת ספרותית של המציאות המופלאה: היסודות העל־טבעיים או העל־טבעיים לכאורה בכתיבתה נעוצים במציאות הלטינו־אמריקאית ושואבים ממנה. הכוחות האפלים שהיא מתארת בסיפוריה אינם אוניברסליים אלא מקומיים. לדוגמה, הקדושים העממיים שמוזכרים בסיפורים שלה הם לטינו־אמריקאים ואפילו ארגנטינאים במובהק, כמו סן לה מוארטה ("המוות הקדוש", או "קדוש המוות") או הגאוצ'ו חיל. בסיפורים ובסרט הנערות מוצאות צֶלם של בתולה מקומית: לא מדובר בצלם סטנדרטי של הבתולה מריה אלא באישה אדומה ועירומה – גרסה מקומית, מינית וקודרת של מריה. 

הקדושים העממיים שמוזכרים בסיפורים של אנריקס הם לטינו־אמריקאים ואפילו ארגנטינאים במובהק, כמו סן לה
מוארטה ("המוות הקדוש", או "קדוש המוות") או הגאוצ'ו חיל. בסיפורים ובסרט הנערות מוצאות צֶֶלם של בתולה
מקומית: לא מדובר בצלם סטנדרטי של הבתולה מריה אלא באישה אדומה ועירומה – גרסה מקומית, מינית וקודרת של מריה. בתמונה, צלמים של סן לה מוארטה וגאוצ'יטו חיל, ויקיפדיה.

בסרטה של קאסאבה ובסיפוריה של אנריקס דרה האפשרות לאימה על־טבעית בכפיפה אחת עם הקשר ארגנטינאי מקומי, מציאותי ומטריד לא פחות: העוני, האלימות, הניכור וחוסר הסולידריות. בשני הסיפורים ובסרט סוגת האימה טומנת בחובה ביקורת חברתית נוקבת: בעגלת הקניות תושבי השכונה מאשימים את הקבצן בשלל הצרות שנוחתות עליהם, אבל הם האשמים: הם גם מתייחסים אליו ברשעות ומתנהגים כך גם בינם לבין עצמם. כשהעוני מתחיל הם גונבים זה מזה, שודדים את שכניהם באיומי אקדח, רוצחים ואפילו מידרדרים לקניבליזם. בהבתולה מאגם המחצבה, השנאה של הנערות לסילביה מעבירה אותן על דעתן וגורמת להן לחפש את הדרכים להרע לה גם ללא עזרת כוחות האופל. הסיפור כולו מסופר מנקודת המבט של "הרעים", או "הרעות" במקרה זה: אפשר לתאר את סילביה לא כדמות השלילית בסיפור אלא כקורבן של נערות חורשות רעה. הסרט מתמקד ברוע האנושי של נטליה ומתאר את תהליך הפיכתה לאדם אלים, זדוני ונקמני.

עניינים אלה מופיעים על רקע הקשר חברתי־היסטורי חשוב: המשבר הכלכלי החמור שחוותה ארגנטינה בשנת 2001. בן לילה איבדו אנשים את כל הונם ורכושם; הבנקים נעלו את החשבונות ונסגרו; משפחות שלמות נזרקו לרחוב, הידרדרו לפשע, לסמים, לטירוף ולמוות. בו בזמן חלה התפוררות קיצונית של המרקם החברתי: המשבר הכלכלי יצר מצב של "אדם לאדם זאב".

זו בדיוק הסיטואציה המתוארת בסרטה של קאסאבה ובסיפוריה של אנריקס, וזהו המסר העמוק של סוגת האימה החברתית – ביקורת חברתית חריפה שאפשר לחוש בסרט, בשני הסיפורים שעליהם התבסס ובסיפורים אחרים של אנריקס. אולי ישנם שדים בעולם, שלא לומר יסודות שטניים, ואולי לא. אבל אין כל ספק כי בני האדם טומנים בחובם את זרעי הרוע והפורענות.