Film

In a series of scenes lacking context and clarity. The heroine is sitting at a café. They don’t know her, but she knows them. The heroine kills someone and flees from the police into a strange machine. The heroine hooks up with a guy outside a support group meeting. She remembers him, but he doesn’t […]

Shortly before the wave of Israeli horror films, it was in the Death of Peace films from the early 2000s that Utin found dimensions of fantasy, surrealism, and fairy tales. In fact, it is the combination of these elements within a realistic, often hyper-realistic, and frequently cruel and bloody world or story that transforms these films into touching elegies, eulogies to vanished hopes for peace. Utin takes a deep dive into the comic book imagery and children's fairy tales in the “Requiem” films, finds a little bit of hope in imagination and calls for action.

"Aniara" (2018, Sweden) is a cinematic masterpiece, an insightful and philosophical science fiction film, an adaptation of the epic poetry cantos of the same name (from 1956) by Swedish poet and Nobel laureate Harry Martinsson. Eden Kupermintz and Uri Aviv from Utopia interview creators Pella Kågerman & Hugo Lilja

Perspective is the starting point, the conclusion and the very essence of Denis Villeneuve’s Arrival, one of the most complex, moving, and intelligent science fiction works of the 21st century.

Alongside metallic saviors and robotic monsters, in the '80s films there were also other possibilities, sensitive, delicate robotic creatures, who tried to tell us in every way – we are not the tools of destruction you imagine us to be.

American filmmaker Mike Flanagan is haunted by haunted houses, Yuval Adar reviews the works of the acclaimed horror director

CoVid masks. Gas masks. Veils & niqabs. Fortnight Skins. Oxygen masks. Tactical masks. Instagram filters. Batman and Bane masks. A historical and personal voyage through the past 30 years of face coverings and masks, and through the uncanny anxieties and fears awakened when one covers their face.

בעוד אנו מנסים להבין מחדש את הבית, אחת מזירות ההתרחשות הנדושות ביותר בז'אנר האימה זוכה שוב ושוב לפרשנות חדשה ומרעננת: מיה מגנט ממליצה על "הבאבאדוק", "בית היתומים", "מי מתגורר בבית היל", ועל התמודדות כנה ואמיתית עם כאב.

האם גברים הם שדים? השאלה צפה שוב ושוב בצפייה בסרט הביכורים של באבאק אנווארי, בעוד הוא עובר מדרמה משפחתית-פוליטית, אל מחוזות האימה המטלטלת.

Following Jonathan Glazer 2013 film “Under the Skin” // Thoughts about otherness, sexuality, the Uncanny and the essence of humanity

עולם הקולנוע למד להכיר את מאטי דו (Mattie Do) בשנים האחרונות כבמאית הקולנוע הראשונה מלאוס, אך היא גם חלוצה כבמאית הז'אנר הראשונה מלאוס. כל שלושת סרטיה עד כה נופלים תחת הקטגוריה של סרטי אימה, אך לגדר אותם תחת ז'אנר כזה או אחר חוטא לייחודיותם המובהקת. סרטיה הם אכן כולם סיפורי רפאים, בכולם יש אלמנטים של אימה (ופיזור של אלמנטים ז'אנריסטיים נוספים – ממסע בזמן ועד רטרו-פוטוריזם טכנולוגי-דיסטופי), אבל הם פורצים הגדרות ומסגרות ז'אנריסטיות כלל ונחווים בסופו של דבר כדרמות משפחתיות אפלות, אינטימיות ורוחניות. נצלו את סופ"ש אוטופיה האחרון כדי להכיר את סרטיה של מאטי דו, בתכנית הזרקור.

“Choice Architecture” and the gig Economy gamified are not easy ideas to portray in a movie, let alone in one which manages to effectively criticize this new form of labor “Apploitation”. It requires not a heavy-handed dystopia but rather a light yet disturbing touch, a nuanced narrative and attention to detail that manages to explain why people are attracted to these jobs and apps yet how they ultimately come to be dominated by them. A difficult mission that Noah Hutton’s Lapsis manages to pull off. A creepy yet all-to-real sci-fi parable.

שלוש יצירות מופת חלליות שלוש דמויות שהמסע שלהן אל הלא נודע נעשה יחד עם מסע אישי של התמודדות עם אובדן ומציעות גישות שונות הן להתמודדות עם המוות והן למדע הבדיוני כמנוע הז'אנריסטי של הסרטים - סולאריס (2002, סודרברג), כח משיכה (2013, קוארון), המפגש (2016, וילנב).