פרייקובסקי הוא סטודנט שנשר ואדם שמתפקד רק בזכות כוחה של המילה הכתובה ואמנויות המסך. הוא פרוזאיקון ומסאי הכותב על מחלה והחלמה, חלום, סיוט וזיכרון, טראומה ופוסט-טראומה. עיקר עניינו הוא בדיסטופיה הבדיונית, לא כדרך לדמיין עתיד היפותטי, אלא כאמצעי להתבונן בהווה חי שצריך להתמודד איתו, ובסיפורים שאנשים מספרים לעצמם כדי לשרוד אותו. כתיבתו נעה בין ממואר, מסה ובדיון, ובוחנת את הרגעים שבהם המציאות, המילה הכתובה והדימוי שעל המסך נפגשים ומפסיקים להעמיד פנים שהם עולמות נפרדים.
