מאי פונדק, המנכ״לית הישראלית של תנועת ״ארץ לכולם״, משפטנית ואקטיביסטית פמיניסטית. מאי עוסקת בתפר שבין מדיניות, חינוך ואקטיביזם קהילתי ובעלת תואר ראשון ושני במשפטים. היא גם בוגרת בית-ספר מנדל למנהיגות חינוכית וחיה עם משפחתה בירושלים.
ב-11.01.2024 התקיים מפגש במסגרת פעילות ועדת החקירה לכשל הדמיון בתרבות הישראלית. הוועדה עסקה במפגש זה בשלוש מילים, שלושה מושגים, "אנחנו, הם, העם", שלוש מילים שגורות בחיינו, שגורות בין אזעקות ושיגורים, דיווחים חדשותיים וקניות בסופר, מילים שחוקות ביום-יום ושבעוצמתן האדירה שוחקות הן אותנו.
בשיחה היסטורית-תרבותית, אקטיביסטית ויומיומית, ניסינו להבין מי זה "אנחנו"? מי זה "הם"? ומה זה "עם"? איך העבר שלנו כאן משפיע על ההווה? האם יש עתיד עבור כולנו? כיצד יחד, ננצח?
בהנחיית יובל עופר (עיתונאית ואשת תקשורת) הוענקו בצניעות כמה אפשרויות לתשובות, ובעיקר נשאלו המון שאלות, ע"י אסף אשרי (סופר, מרצה תסריטאות בבצלאל ומנחה סדנאות כתיבה), ד"ר ערן צדקיהו (יועץ גיאופוליטי, מרצה בחוג למדע המדינה באונ' העברית בירושלים ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית) ומאי פונדק (המנכ"לית הישראלית של עמותת "ארץ לכולם").
לקראת המפגש ביקשנו ממאי, ערן ואסף להתייחס בקצרה בכתב לנושא, כל אחת ואחד בדרכו.
צילום: מיכאל פלוטנו
מי זה ה"אנחנו" הזה שלא מפסיקים לדבר עליו? ואיך ולמה והאם בכלל הוא הולך לנצח?
הבוקר אמא שלי כתבה לי על אודות קו 18, ח"י, שעובר ליד ביתה. על שלט ה-LED המתחלף היה כתוב: 18, יחד ננצח, בית העלמין.
מי זה היחד הזה, ומה זה ננצח?
יש כוח בלהוסיף מילת שאלה וסימן שאלה לצירוף שהפך לשורה החוזרת בפסקול התקופה הזאת. יש סיבה לערער על השקיפות שלו.
כי כשאין שאלות, לא על מי ומה זה ביחד ולא על מה זה לנצח, אין בעיות. לא משנה כמה חיילים יהרגו, לא משנה כמה חטופים יחזרו בארון, לא משנה כמה ילדים, נשים ותושבים יהרגו בעזה. כי ההנחה היא שאנחנו ״ביחד״. ואם נהיה יחד, ננצח. ואם הדברים תלויים, אזי בוודאי שאסור להטיל ספק באף אחד מהמשתנים.
עבורי יש "ננצח" אחד: שלום וביטחון. לכולם. לא כי אני נחמדה או "צודקת", כי מה שאני יודעת, מה שההיסטוריה שלי מלמדת, זה ששלום זאת הדרך הכי בטוחה לעתיד. היא צודקת, היא הכי פחות מדממת, אבל בעיקר – היא מבטיחה יציבות וביטחון.
כדי "לנצח" צריך להעז לחלום, לדמיין, לנסח חזון ותמונת עתיד. לאן אנחנו מבקשות להגיע? איך יראה העתיד שלנו במקום הזה, במולדת שלנו? אחרי שננסה את המה, אפשר יהיה גם לנסח את האיך. אבל בוודאי שיהיה קשה לעשות את ההפך.
כולנו (כן, כולנו) זקוקות וראויות לחיים טובים ובטוחים, לעתיד טוב יותר. בלי פחד קיומי, בלי ״לחיות על החרב״, בלי לקבל מציאות של רדיפה תמידית או דיכוי. מגיע לנו לחלום. כולנו אנשים חפצי חיים, אנשים שבוחרים בעתיד שלנו ולא בעבר, אנשים שהניצחון עבורם הוא לא משחק סכום אפס אלא הכרה בתלות ההדדית של שני עמים שחיים במולדת הזאת.
אף אחד לא הולך לשום מקום. זו המולדת של כולנו. אם "אנחנו" זה כל מי שמאמין ומאמינה בשייכות של שני העמים למולדת הזאת, בשוויון, בחיים במקום במוות היא חלק מהאנחנו הזה, נצליח לנסח חזון ונעשה בחירה בחיים. אולי אז גם ננצח ונבנה ביחד ארץ לכולם.