ראיון | מערכת אוטופיה בשיחה עם יוצרי הסרט "אניארה"

מדוע "אניארה"? מה הביא אתכם לעבד דווקא את היצירה הזו לקולנוע? מה משך אתכם לסיפור המדע הבדיוני הספציפי הזה?

בשנת 2010 פלה וסבתה ראו יחדיו עיבוד לתיאטרון של אניארה, למחרת הלילה הסבתא לקתה בשבץ. לפלה וסבתה היה מנהג, "לשחק" ספרים שונים, אז כשהמצב של סבתה השתפר, פלה התחילה להקריא לה, ואט-אט איתה, את הספר בבית החולים. הן החלו לשחק את התפקידים בסיפור, העמידו פנים שבית החולים הוא ספינת החלל אניארה, הרופאים, הצוות והמטופלים, הנוסעים.

כך קרה שהסיפור נכנס לחיינו וממש נגע בנו, עם התמה, הדרמה האקזיסטנציאליסטית שבליבו.

״רצינו ליצור תחושת 'כאן ועכשיו'. רצינו שהספינה תרגיש מוכרת. אם היינו, בימינו אנו פחות או יותר, מהגרים בקנה מידה עצום אל מאדים, אנחנו די בטוחים שהספינות שישאו אותנו לשם יכילו קניונים, אולמות באולינג ומכוני ספא. אבל בעיקר, קניונים״

בעיקר קניונים | מתוך צילומי הסרט אניארה, צילום: קובה רוז

נשמח לשמוע כל שתוכלו לחלוק על תהליך יצירת הסרט – כמה זמן עבר מראשית הרעיון ("אנחנו צריכים לעבד את 'אניארה' לקולנוע") ועד לתוצר שהושלם? באילו מכשולים נתקלתם בדרך? ובהיות שניכם יוצרי סרטים מנוסים, האם היו מכשולים מיוחדים עם הסרט הספציפי הזה, בהיותו מדע בדיוני, היותו עיבוד למחזור שירה, של חתן פרס נובל?

רכשנו את הזכויות ב-2014 והתחלנו לעבד את ספר השירה לתסריט, אז התהליך כולו ארך 4 שנים עד להצגת הסרט המוגמר לראשונה בפסטיבל טורונטו, 2018?

היו מכשולים רבים ביצירת הסרט. למחזור השירה יש מבנה דרמטי אך הוא דחוס מאוד וכתוב כשירה, בפסוקים. היה מאתגר במיוחד לעבד זאת לשפה שתשמע טבעית. גם אין הרבה דיאלוגים והסיפור מתרחש לאורך תקופת זמן עצומה.

היה לנו תקציב סביר לדרמה שוודית, אבל זה התברר כצנום במיוחד עבור סרט מדע בדיוני מורכב. לא היה לנו את זמן ההכנה הנדרש וגם לא מספיק זמן לכל הסצנות שרצינו להוציא לפועל בתקופת הצילום הראשית. אז עשינו ימי צילום נוספים, ממש מתחנו את התקציב עם צוות מזערי – לפעמים רק אנחנו ושחקן, עם מצלמה מחורבנת. יש כמה תוספות של אמלי שצולמו עם צוות מיניאטורי אצלנו בסלון.

בסופו של דבר אחד המפיקים המממנים, Unbranded Pictures, נתן סכום כסף נוסף כדי שנוכל לבצע כמה ימי צילום נוספים עם עוד ניצבים, שממש היינו צריכים כדי להעביר את הסיפור היטב.

יוצרי הסרט ״אניארה״, פלה קגרמן והוגו ליליה, על סט הצילומים, צילום: קובה רוז

האם תהליך המימון לסרט הזה היה קשה במיוחד, או שהיה קשה כמו כל סרט…?

לפני אניארה כתבנו סרט זומבים בשפה השבדית, עבדנו עליו שנים רבות עד שירד סופית מהפסים, מכמה סיבות. אז הפעם החלטנו שנעשה את אניארה בכל תקציב שנוכל להשיג. היה לנו המון מזל לזכות בתמיכה של במאי הקולנוע באקר קארים, חבר מכון הקולנוע השוודי, הוא אהב את הפרויקט מראשיתו ונתן לנו LOI שאיפשר להעמיד את יתרת התקציב ממקורות נוספים.

קיבלנו גם הצעה בינלאומית לקבל יותר תקציב אם הסרט יהיה דובר אנגלית, אבל רצינו לשמור על שליטה בפרויקט ומאוד אהבנו את צוות השחקנים השוודי שלנו, ואת השפה מהשיר המקורי.

"היו מכשולים רבים ביצירת הסרט" | מתוך צילומי הסרט ״אניארה״, צילום: קובה רוז

איך התקבל הרעיון לעבד את אניארה לקולנוע בסביבתכם המיידית – האם זה נחשב ל"סתם עוד פרויקט" או האם נחשב למאתגר במיוחד? החל מחברים וקרובי משפחה, עמיתים לתעשיית הקולנוע, סצינת התרבות, מממנים פוטנציאליים וכו'?

זה נתפס כמאתגר על ידי רבים אבל יצרנו סרטים קצרים שנראו הרבה יותר יקרים ממה שהיו בפועל ועזרו לנו לשכנע אנשים שאנחנו מסוגלים לזה.

ועם זאת, לא הערכנו כמה קשה יהיה לעשות את אניארה. לקח לנו שנה יותר ממה שציפינו. את העריכה סיימנו בבית. והוגו איבד לא מעט שיער.

מי בסופו של דבר מימן את הסרט?

הסרט מומן על ידי מכון הקולנוע השוודי, קרנות הקולנוע האזוריות של שטוקהולם וגוטלנד, קרן הקולנוע והטלוויזיה הנורדית והחברות ViaPlay ו-Unbranded Pictures.

פוסטר הסרט ״אניארה״

איך התקבל הסרט? על ידי קהלים בשוודיה וברחבי העולם? האם חשתם פער בין התגובות של קהלים "פסטיבליים" וסינפילים, לעומת קהלים של חובבי מדע בדיוני? או הקהל הרחב?

התגובות למעשה מעורבות. יש לסרט המון מעריצים ומעריכים שבאמת אוהבים אותו, אבל יש אנשים ששונאים אותו, מוצאים אותו משעמם או שהוא גורם להם ליותר מדי חרדה.

באופן מפתיע יש הרבה מעריצי מדע בדיוני שלא אהבו את הסרט. אנו מעריכים שחלק מהסיבה עשויה להיות העגמומיות שבו, הסרט מציע את ההפך מהאסקפיזם שמדע בדיוני – לפחות השגור במיינסטרים – מציע לעתים קרובות.

בשיר המקורי מאת מרטינסון כדור הארץ ננטש עקב מלחמה גרעינית. מה הוביל להחלטה לשנות את זה למשבר האקלים?

זה הרגיש יותר רלוונטי לימינו, אם כי כמובן שמשבר האקלים עלול להוביל לעימותים גיאופוליטיים שחלילה יובילו למלחמה גרעינית.

 ״היו מכשולים רבים ביצירת הסרט. למחזור השירה יש מבנה דרמטי אך הוא דחוס מאוד וכתוב כשירה, בפסוקים. היה מאתגר במיוחד לעבד זאת לשפה שתשמע טבעית. גם אין הרבה דיאלוגים והסיפור מתרחש לאורך תקופת זמן עצומה״

כשקראתי [ע"ק] ביקורות על השיר המקורי, ראיתי את המימרובה מתוארת כתמימה. בצפייה הראשונה בסרט הסכמתי עם הביקורת הזו, אבל אחרי מחשבה וצפייה חוזרת, אני לא כל כך בטוח. אתם חושבים שהמימרובה נאיבית, או אופטימי? (האם אתם רואים הבדל בעצמכם?)

אנו רואים בה אופטימית ואסקפיסטית. היא מכורה למימה, לסקס, סמים, אהבה וטכנולוגיה – כל דבר שיכול להדחיק את מחשבותיה מהריק והבדידות הקיומית.

"כל דבר שיכול להדחיק את מחשבותיה מהריק והבדידות הקיומית" | מתוך הסרט ״אניארה״

מה הוביל אתכם לבחירה באסתטיקה הספציפית של פנים הספינה? האם אלה היו מיקומים זמינים לצילום, או שמא הייתה כוונה עמוקה יותר מאחורי האסתטיקה של "קניון מוזנח"?

זו הייתה בחירה כלכלית, וגם אסתטית. אנחנו בטוחים שאנחנו לא יכולים לברוח מהתקופה בה אנו חיים. לדוגמה, כל סרטי המדע הבדיוני משנות ה-60, נראים מאוד כמו שנות ה-60, גם אם הם מתארים את העתיד. אז עדיף להיות פרגמטי ומציאותי. במקרה שלנו, רצינו ליצור תחושת 'כאן ועכשיו'. רצינו שהספינה תרגיש מוכרת. אם היינו, בימינו אנו פחות או יותר, מהגרים בקנה מידה עצום אל מאדים, אנחנו די בטוחים שהספינות שישאו אותנו לשם יכילו קניונים, אולמות באולינג ומכוני ספא. אבל בעיקר, קניונים.