המלצה | "ברנדט רוצה להרוג": אונס דיגיטלי ומות הפרטיות

בסאטירה הפרועה ברנדט רוצה להרוג (סרטם של רוברט הרצל ואוליבר פאולוס) מוות הוא הסקס החדש והוא זמין ברשת לכל מי שרוצה. באתר בשם WOUNDLAND  בדארקנט (החלק הנסתר של האינטרנט) יש מבחר פרופילים של רוצחים שאפשר להצטרף אליהם לרצח או לבקש מהם שירצחו אותך. זהו עולם בו פרטיות והסכמה אינם קיימים, אין מוסר או מצפון, אבל יש מיליוני עוקבים והמצלמה שבטלפון שוות ערך לאקדח או סכין. הפורנו מת, יחי הסנאף!

הסרט האוסטרי/שוויצרי מגולל את סיפורה של ברנדט, מורה ביסודי שמוצאת את עצמה מפנטזת על להרוג מישהו. הדחף החדש מביא אותה לניסיון התאבדות כושל אשר מועבר ברשת בלייב ללא ידיעתה מול שלושה מיליון צופים. ברנדט נהיית כוכבת רשת לרגע ומוצאת את עצמה בקהילה של "סוטים" כמוה שרוצים להרוג כדי להרגיש בחיים. הסרט מתחיל כסאטירה והולך ומתגלם כביקורת נוקבת על תרבות האינסטגרם / טיקטוק והנזק המוסרי העמוק שאפליקציות כאלה גורמות לאנושות. המרדף אחר עוקבים עקוב מדם. אותם עוקבים, לפי הסרט, אשמים לא פחות מאותם כוכבי רשת שמבצעים את הפשעים האלימים, בעולם בו רצח הוא פרפורמנס וחיי אדם הם פרופס.

מתוך הסרט ברנדט רוצה להרוג, 2024

אונס דיגיטלי

ברנדט רוצה להרוג הוא לא סרט על רצח, אלא על חשיפה. הפחד הגדול של הגיבורה הוא לא למות, אלא להיות מתועדת. בימינו זוהי תופעה מוכרת, אנשים משתפים תמונות וסרטונים אינטימיים של אחרים בלי למצמץ, בלי מחשבה על זה שחייהם יהרסו ובלי לקיחת אחריות; בדיוק מזה הגיבורה שלנו בורחת. ברנדט לא רוצה שיכפו עליה להיחשף, היא לא רוצה להפוך לתוכן של אף אחד ואולי זה בדיוק מה שגורם לכל דמות שהיא פוגשת בסרט לצלם אותה בסתר ולגנוב לה את הרגע שלה עם עצמה; לבצע בה אונס דיגיטלי. 

אונס בהגדרתו מתייחס ללקיחה של משהו ללא הסכמה. במקרה הזה של צילום ותיעוד אדם ללא אישורו או ידיעתו, הגוף הופך לציבורי וכבר לא שייך לבעליו. הוא מוצג לראווה לעיני רבים, מוזל לבידור רגעי ומשאיר את האובייקט המצולם בלי גרם של שליטה על המצב. הגוף אינו זה שמותקף, אלא הזכות לפרטיות ולאנונימיות. 

אונס דיגיטלי קיים בחיינו ביום יום. אתם פוגשים חברים ומחבקים אותם וקולטים חבר / קולגה / מישהו שלא קשור מצלם הכל ומעלה ומתייג אתכם בלי לשאול אם בא לכם בכלל להצטלם. אתם שרים קריוקי ביומולדת ופתאום יש סרטון שלכם שיכורים, מזייפים למוות את Shallow עם חתיכות ברוקולי בשיניים ורוכסן פתוח. עוד לפני שהספקתם לבקש בנימוס (ובבושה) ממי שהעלה שיסיר את התיוג, סבתא שלכם מגיבה לו בקומנטים וברור לכולם מדבריה שהיא חושבת שהיא כותבת לכם בפרטי… והנה ככה לקחו לכם את הרגע הפרטי שלכם והוא כבר לא פרטי והוא כבר לא שלכם ואף מרחב כבר לא מוגן כי אנחנו בעידן הפפראצי של האנונימיים.

הקהל כשותף לפשע ומות הפרטיות

יוצרי הסרט מפנים זרקור אל הקהל שצורך את סרטוני הרצח הקשים ומגדיר אותו כשותף לפשע. הסרטונים מונגשים ונראים לעתים כמו מופע או קליפ מלווים במוסיקה קצבית, צבעים מפולטרים בוהקים ואפילו חלון צ'אט שבו אפשר להגיב על הרצח בקומנטים בלייב – מרגש! האלימות היא כבר לא אקט של יחיד, אלא של רבים, של קבוצות, של קהל, של קהילה חסרת אמפטיה שלא אכפת לה שהדם שנשפך אמיתי. אף אחד לא מרגיש אשם כי אף אחד לא מרגיש אחראי. כוכבי הרשת נותנים לצופים את מה שהם חושבים שהם רוצים והצופים צופים ולוקחים. הרמוניה הרסנית. 

מתוך הסרט ברנדט רוצה להרוג, 2024

אפשר לצפות בסרט ולהגיד 'איזה נורא זה יהיה אם יום אחד זה יהיה ככה' ואפשר להיות כנים עם עצמנו ולהודות שאנחנו כבר שם; אינטרנט ג'אנקיז. עבדים חסרי אונים לאפליקציות שמבזבזות זמן כה יקר מחיינו ומשנות את ההתנהגות שלנו בין אם נרצה או לא, ולא לטובה. תכחישו עד מחר, אבל עמוק בפנים אתם יודעים שזה נכון גם לגביכם. האמפטיה שלכם נחלשת, פיסות מהביטחון העצמי נושרות ושיקול הדעת, שלא לדבר על היכולת לקבל החלטות; אינם מה שהיו לפני שהצטרפתם לכת הרשתות האכזרית ונתתם לה את הנשמה שלכם. הגוף אפילו תלוי בזה, בדופמין שמופרש כל פעם שיש נוטיפיקציה וכך, במקום להסתכל על הנוף בנסיעה ברכבת או לקרא ספר שיפתח לכם את המוח או לדבר עם החבר שנפגשתם איתו לקפה, העיניים שלכם על המסך והאצבע עושה ריפרש שוב ושוב ושוב ושוב ושוב בתקווה נואשת שאולי עוד רגע מישהו זר לחלוטין ישים עליכם, כי האדם בשר ודם שיושב ממש פה כבר לא מספיק. 

יצרנו עולם שוויתר לחלוטין על המוסר לטובת צפיות ושיתופים. נותנים דרור לצד החולה הסדיסטי שלנו שאמור להישאר בתת מודע וצופים או שולחים אחד לשני סרטונים של פיגועים בווטסאפ ומשתפים אותם בסטוריז. כל אתרי החדשות משתמשים בגיפים אלימים בעמוד הראשי שלהם כדי לפתות אתכם; 'בואו תראו! אסון! בלעדי!', מנגנים אותם ברפיט בלי שלחצנו עליהם, בלי שהסכמנו לראות את התמונות הללו שלא נצליח לישון בגללם בלילה. ומה הלאה? מה השלב הבא הצפוי לאנושות במיסחור אלימות? סיכות חבל תליה? אכן, הגיהינום כבר פה ויצרנו אותו במו ידינו.