המלצה | "אלפא": הפחד למשפחה והפחד מהמשפחה

ב-2022 ג'וליה דקארנו השיגה נקודת ציון היסטורית קטנה. בזכות סרטה המופתי טיטאן, היא הפכה לאישה השנייה בהיסטוריה שזוכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן, כנראה הפרס החשוב ביותר בעולם הקולנוע האומנותי. יתרה מכך, הסרט הוא  סרט האימה הראשון אי פעם שזכה לכבוד הזה. בעקבות זאת, כבר מיציאתו (ובעזרת סרטה הקודם והמבריק נא) דוקארנו הוכרזה כמלכת האימה החדשה. מעמד זה, לצד הכבוד הרב, ייצר ציפיות גדולות לקראת סרטה הבא של דוקארנו. אלפא, סרטה החדש, הוא ללא ספק חיה שונה משני סרטיה הקודמים. אם כי  אווירת האימה נשמרת, מיקומו של אלפא בתוך הז'אנר הוא הרבה יותר מתעתע. עם זאת, בראייתי לא רק מדובר בסרט אימה, אלא זהו המשך ישיר לנושאים שהעסיקו את דוקארנו בסרטיה הקודמים, וספציפית בקשר בין אימה, אהבה, חמלה ומשפחה. בהמלצה זו אנסה לסייע בדרכי צפייה בסרט, וספציפית של הצורות דרכן הוא בונה ומפרק את כוחה של משפחה. אעשה זאת על ידי פירוק שלושת הדמויות הראשיות בסרט: אלפא, אמה ודודה. 

החל מקארי ב-1976 (אחד מסרטי האימה המשפיעים בכל הזמנים), התבגרות נשית הייתה מקור לאימה קולנועית. הדבר המפחיד ביותר הוא השינויים שהגוף עובר והצורה בה הם מתגלמים. במובנים מסוימים דמותה של אלפא מהווה המשך של מורשת זו. עם זאת, הסרט מעלה מספר שאלות נוספות בנוגע לפחדים של אלפא ומקורם בחווית הזרות שלה. אלפא היא בת למהגרים, דור שני בצרפת. מצד אחד היא מרגישה מנותקת מהמורשת המשפחתית המרוקאית שלה. היא אינה מצליחה לתקשר עם משפחתה המורחבת ומתקשה למקם את עצמה כחלק מאותה היסטוריה. במקביל, הפחד הכי גדול של אלפא הוא להרגיש דחויה. במהלך הסרט אנו רואים אותה עושה הכל על מנת להסתיר את הקעקוע ואת הסיכוי שייתכן ונדבקה במחלה, בעיקר על מנת להימנע מתגובות הילדים בבית הספר (הגם שהיא בעצמה אינה יודעת אם היא חולה או לא). המחלה בסרט, המרפררת בצורה ישירה למגפת האיידס, נפוצה בעיקר בשולי החברה. בכך, הסרט מקשר בצורה ישירה בין חווית ההגירה להתבגרות הנשית, שתי חוויות של אי נוחות בגוף של עצמך, של חוסר ידיעה לאיפה אתה שייך. אלפא כדמות מפחדת מהחוסר שייכות שמאפיין אותה וזה מחובר ישירות למורשת המשפחתית שלה. 

הסרט מציע לאלפא פתרון באמצעות הקשר עם דודה אמין. אמין אינו מסייע לה להבין את המחלה או את זהותה, שתי סוגיות איתן הוא מתמודד בעצמו, אלא משהו חשוב יותר – נחמה. בניגוד לאמה, שמרגע הגילוי על הקעקוע רק מחפשת פתרון ותשובות, הקשר של אלפא עם אמין מבוסס על הבנה. גם אמין מתמודד עם זהותו כמהגר ועם המחלה המסתורית, ובדומה לאלפא גם לאמין אין את התשובות. אך החוויה כי עוד אדם מבין את מה שעובר עליה גורם לה להרגיש פחות בודדה. הסרט אמנם אינו מבטל את הפחד, לא בקולנוע ולא בחיים, אך מציע פתרון הומני להתמודד איתו והוא בעזרת הקשר המשפחתי, אשר לפי הסרט חזק יותר מכל כוח אחר. 

אמין אינו משמש רק ככלי עזר לאלפא, אלא מבטא זווית הסתכלות נוספת על פחד. דמותו של אמין מציגה לנו נושא נוסף שהסרט מתמודד איתו והוא הטראומה הבין־דורית. מבלי לספיילר את סיפורו של אמין, אנו מודעים כי הקשר עם משפחתו רעוע וטראומות מיחסיו עם אימו החזירו אותו לצרוך סמים. אמין במהלך הסרט מזגזג בין רצון להתרחק מהזהות המשפחתית, לכמיהה לקרבה אנושית אליהם, וספציפית לאלפא ולאחותו אימה. דמותו של אמין מבטאת את הכוח שיש למשפחה ולמורשת על האדם. מצד אחד היכולת לשבור את הלב כפי שאף אדם אחר בעולם לא יכול ומצד שני למלא אותו בדיוק באותו אופן. 

הצלע השלישית בקרב דמויות הסרט הוא אימה של אלפא. לדמות זו לא ניתן שם ובעיני זאת מכיוון שהיא אינה רואה בעצמה אדם, אלא רק תפקידה המשפחתי. מדובר באישה שלאורך הסרט מוחקת כמעט כל פרט של העצמי שלה בשם המשפחה. בניגוד לאלפא שמרגישה לא בנוח עם זהותה בהווה ואמין שמרגיש לא בנוח עם עברו, הפחד של האם נובע מהעתיד וספציפית מהאובדן. לאורך הסרט אנו רואים איך היא מקדישה את כל כולה לפתור את הקשיים של אמין ואלפא, כאשר הדבר נובע מהפחד הישיר לאבד אותם. דמותה מהווה השלמה לדיון של הסרט בכוחה של המשפחה. הסצנה היחידה בה אנו רואים שמחה מצד אימה של אלפא היא בארוחה המשפחתית. בניגוד לאלפא ואמין היא שלמה עם מקומה, אך בעקבות זאת מבטאת פחד אדיר מלאבד אותו. הפחד מאובדן משפחתי או בעקבות אובדן משפחתי מהווה גם הוא טרופ מוכר של יצירות אימה, מהמבט המבריק ועד בית קברות לחיות מעורר הסיוטים. בכך, הגם שמקור האימה בסרט אלפא אינו ידוע (או אפילו קיים בהכרח), הפחד בלב דמות האם הוא פחד אנושי ומוכר, אשר נובע בבסיסו מאהבה ללא גבול אותה היא מציגה.

בכך, האימה איתה כל דמות מתמודדת בסרט קשורה ישירות לחוויה המשפחתית, אך אינה מוגבלת אליה. הסרט למעשה מציג את הקשר המשפחתי ככוח המשמעותי ביותר, הדבר שמסוגל להבנות אותנו או להרוס אותנו. הדבר עליו נילחם בחיינו או ננסה לברוח ממנו בכל מחיר. במובנים מסוימים המחלה בסרט היא רעש רקע, כלי עבור הדמויות להתמודד עם זהותם, עברם ועתידם. הגם שהסרט עוסק בצורה ישירה בפחד, בעיני הרגש הדומיננטי בו הוא דווקא אהבה, וספציפית אהבה שאינה רומנטית ושאינה תלויה בדבר. במובן זה הסרט גם מהווה המשך של תמות בהן עסקה דוקארנו בסרטיה הקודמים, אשר פירקו ובנו את הקשר המשפחתי בז'אנר האימה גם כן. אלפא הוא חווית צפייה עוצמתית, הוא נע בין אימג'ים מטרידים ביותר לרגש מתפרץ על המסך. מדובר בסרט לחוות עם קהל, אך בשקט, כל אחד בראשו. חשוב למצוא את מי לחבק אחרי הצפייה ואולי להרים טלפון לאימא.