מפיק ומנהל מיזמי תרבות, עורך תוכניות, יועץ אמנותי, כותב ומרצה, מבקר עתידים ואוונגליסט מדע בדיוני. מנהל פעילות עמותת ופסטיבל אוטופיה.
בשנת 2020 שחררה OpenAI את מודל השפה GPT-3, ומה שהיה עניין לשותפי סוד ויודעי ח"ן, הפך פתאום לנחלת הכלל. ואז מודל נוסף, ומתחרים, והמעבר משפה לתמונה, ואז לסאונד ולוידאו, והבינה המלאכותית לפתע פתאום, בכל מקום, מעוררת רגשות רבים: פחד, דאגה, אולי גם תחושה של הזדמנות, חלילה, תקווה? לכל הפחות היא עוררה בבירור תחושה שאנו לפני שינוי משמעותי . זעזוע. כאוס. מה יהיה על עבודה ופרנסה? כיצד תתמודד הכלכלה? האם מתהווים כלים יעילים יותר ליצירה, או שמא זהו שדה אמנותי חדש לחלוטין? מה תהיה ההשפעה על העיתונות? ומה עם הדמוקרטיה? זכויות היוצרים? פרטיות? והמודלים הולכים ומשתפרים, אבל האם הם באמת הולכים ומשתפרים? והדיון רחש וגעש עד השבעה באוקטובר. ואז נדם. נאלם. נעלם.
אך לא באמת. מודלים חדשים, כנסים מקצועיים, השקעות, ראיונות, מאמרים. א.נשים עם דעות נחרצות לכאן ולכאן. כדור הארץ, באופן מפתיע, למרות הכל ותחת מחאה, המשיך להסתובב על צירו. חוצפה!
הבינה המלאכותית במתכונתה העדכנית מצטרפת למערכה רבת שנים. הפרויקט ההומניסטי מאותגר ומאוים מכל עבר. צובאים על שעריו רובוטים וקיבורגים, תמנונים ודולפינים, עוברים וחייזרים, פוטונים ויקומים מקבילים. השאלה על גבולות האנושי עולה בשיחות סלון, בארוחות ערב משפחתיות, בוועדות פרלמנטריות ופרלמנטים של שבת. הגבולות נמתחים לכל עבר – תנועות שמרניות המתנגדות להפלות, פעילים למען זכויות בעלי חיים, יזמי טכנולוגיה, מדעני מוח. וכמובן, וזה לא חדש, אך קיבלנו תזכורת מזעזעת ואישית שלפונדמנטליסטים דתיים וטרוריסטים רצחניים גם כן יש מה לומר על טיבו של האדם, על גבולות האנושי.
עיסוק בגבולות האנושי נמצא בלב היצירה הספקולטיבית והמדע הבדיוני, שאלת התחום בין האדם למכונה, לחיה, למפלצת, התחום בין הטבעי למלאכותי, המתורבת לפראי, החי למת, למת-החי, לאל-מת, האנושי לתת-אנושי, לעל-אנושי, לאל-אנושי, לאלוהי, לשטני.
הדיונים על גבולות האנושיות ממשיכים להתקיים, בספרות המדע הבדיוני, בחוגים לפילוסופיה, בכתבי עת לשירה; בטיקטוק ובבתי המשפט; בפודקאסטים של ג'ו רוגאן וג'רמי פוגל; בכנסים בינלאומיים, אצל "אופירה ולוינסון" וגם בהפסקת הפרסומות. קשה לדמיין, קשה עוד יותר לקחת חלק, אבל לא רק שאין ברירה, זה חיוני ואפילו הכרחי. עלינו ללמוד וללמד, להשתתף ולשתף. לתהות שוב ושוב ולהגדיר עבור עצמנו מה אנושי. אחרת, מי יעשה את זה? צ'ט-ג'יפיטי?
לכן באוטופיה בכלל, ובפרט גם בוועדת החקירה לכשל הדמיון בתרבות הישראלית, אנו מקדישים מקום וזמן לשאלות הללו, לדיון, בירור, ניתוח, התבוננות והשתהות בהן.