פרובוקציה | אומה היא משאל עם יומיומי

ב-11.01.2024 התקיים מפגש במסגרת פעילות ועדת החקירה לכשל הדמיון בתרבות הישראלית. הוועדה עסקה במפגש זה בשלוש מילים, שלושה מושגים, "אנחנו, הם, העם", שלוש מילים שגורות בחיינו, שגורות בין אזעקות ושיגורים, דיווחים חדשותיים וקניות בסופר, מילים שחוקות ביום-יום ושבעוצמתן האדירה שוחקות הן אותנו.

בשיחה היסטורית-תרבותית, אקטיביסטית ויומיומית, ניסינו להבין מי זה "אנחנו"? מי זה "הם"? ומה זה "עם"? איך העבר שלנו כאן משפיע על ההווה? האם יש עתיד עבור כולנו? כיצד יחד, ננצח?

בהנחיית יובל עופר (עיתונאית ואשת תקשורת) הוענקו בצניעות כמה אפשרויות לתשובות, ובעיקר נשאלו המון שאלות, ע"י אסף אשרי (סופר, מרצה תסריטאות בבצלאל ומנחה סדנאות כתיבה), ד"ר ערן צדקיהו (יועץ גיאופוליטי, מרצה בחוג למדע המדינה באונ' העברית בירושלים ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית) ומאי פונדק (המנכ"לית הישראלית של עמותת "ארץ לכולם").

לקראת המפגש ביקשנו ממאי, ערן ואסף להתייחס בקצרה בכתב לנושא, כל אחת ואחד בדרכו.

צילום: מיכאל פלוטנו

"אומה היא משאל עם יומיומי", כך טען המלומד הצרפתי ארנסט רנן בהרצאה המפורסמת שנשא בסורבון ב-11 במרץ 1882. בכך היה רנן מבין הראשונים שהציע מבט ביקורתי על תופעת הלאומיות כמבוססת על הרצון הקולקטיבי של קבוצת אנשים להשתייך. בטענה זו העניק משמעות חדשה למהותה של אומה, כזו שאינה נובעת ממהות פנימית רומנטית, סיפור מכונן משותף, גבולות גיאוגרפיים או משלל אילוצים כאלה ואחרים, טבעיים או שמעל לטבע. העם, על פי רנן, הוא פרי בחירתם החופשית של בני אדם להשתייך לקבוצה משותפת: "האדם הוא הכול ביצירת הדבר הקדוש הזה, המכונה עם". מכאן ניתן להבין שכל עם מתקיים מעצם הבחירה החופשית של בניו ובנותיו להתקרא עם, כמאמר המשורר נתן זך: "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת".

רבות מהבעיות של עם ישראל בארץ הקודש נובעות מעצם הכחשת קיומו של העם הפלסטיני וכפועל יוצא מכך, שלילתה בפועל של הלאומיות הפלסטינית (לאומיות היא הביטוי הפוליטי של האומה). והרי "לא על הלחם לבדו יחיה האדם", יש לו צורך במשמעות, בזהות ובכבוד. 

בשבעה באוקטובר, בין שאר הדברים שאבדו, מתה גם המחשבה שניתן לכונן "שלום כלכלי" מבלי לתת ביטוי לאומי קולקטיבי לעם הפלסטיני שחי פה עמנו, לצידנו וכנגדנו בארץ הקודש. במסמך קווי היסוד של הממשלה ה-37 נכתב באופן תקדימי כי "לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל […]". אל מול קווי היסוד הללו מונחת המציאות: במרחב שבין נהר הירדן לים התיכון חיים כ-14 מיליון בני ובנות אדם, רק מחיצתם יהודים. החצי השני, ברובו, מוסלמים – ערבים ופלסטינים.

אנחנו והם

מדינת ישראל לא תובס על ידי אויב חיצוני. הסכנה האמיתית לקיומנו היא פנימית וטמונה בבריחה שלנו מההתמודדות עם המציאות. אחרי שנות הגלות הארוכות כוננו בפעם השלישית ריבונות יהודית. בלב ליבה של הציונות מונח המתח התמידי בין התגשמות הנבואות העתיקות שבסופן גאולה, לבין היותנו עם ככל העמים: מודרני, דמוקרטי, חילוני וליברלי במהותו. 

במשך עשורים רבים נמענו מלהתמודד עם המתח הזה. מי אנחנו היהודים שבאו למזרח התיכון? מזרחים, אשכנזים, חרדים מבני ברק וממאה שערים, בקיבוצים ובעיירות הפיתוח, חובשי כיפה סרוגה מקריית ארבע וקדומים, חילונים ליברליים מתל אביב. את הפסיפס האנושי הזה מבטאת טוב מכול ירושלים חמורת הסבר. 

ומה לגבי הערבים? האם השכלנו לכונן אתוס אזרחי ישראלי מכיל, אשר לכל הפחות חורג אל מעבר לאתוס היהודי? הגיעה העת שהיהודים בארץ ישראל יישירו מבטם אל המראה ויקבלו החלטה נכוחה. 

מדוע באנו הנה ולאן אנחנו הולכים ביחד? מה הם הערכים שלנו? עלינו לעמוד על הערך המחבר בינינו כמו גם על איפה שאנחנו נחלקים. להחליט איך חיים כאן ביחד, על בסיס המשותף ועל אף המחלק, מבלי שנלחם איש באחיו. 

האויבים שלי אינם אנשים אחרים. אויבי הם השנאה, האלימות והגזענות. הם האחרים מהם אני מבקש להיבדל. כל מי שרוצה לרמוס את כבודו של הזולת, לשלול את זכויותיו ולקחת את חייו. הם האחר ממנו אני מבקש להיבדל, תהא דתם ולאומיותם אשר תהא. 

ומי אני? אני בן אדם שנברא בצלם אלוהים. גבר, אבא, בן, בן זוג, ישראלי, עברי בן לעם היהודי. שותפי הם כל בני ובנות הארץ הזו, יהודים וערבים, אשר דוגלים בחיים, מבקשים את הקיום המשותף, שסרים מרע ומבקשים את הטוב, המבקשים שלום ורודפים אותו. הם העם שלי, הם ה"אנחנו" אליו אני רוצה להשתייך. 

תיעוד בוידיאו של המפגש כולו בעמוד היוטיוב של אוטופיה.