אנתרופולוג של הדת, ראש תחום שיח ציבורי במכון ון-ליר, ממקימי תוכנית "מסעות דעת: מנהיגות אינטלקטואלית צעירה" במכון ון ליר.
יש סרטים שמצליחים לצפות את העתיד בדיוק מצמרר. עד כדי כך, שנוצר הרושם שהמציאות ממש חיקתה אותם, ישירות. במקרה של "היא", הקלאסיקה המודרנית של ספייק ג'ונס, אין שום ספק בעניין. תאגידי הטכנולוגיה של עמק הסיליקון שאבו ממנו השפעה ישירה, עד כדי נסיון להשתמש בקולה של סקרלט ג'ונסון עבור צ'ט-ג'יפיטי. מה מחיר ההשראה הזו? עד כמה יכול סרט לשנות את העולם?
דרך מערכת היחסים בין תיאודור לסמנתה, השיחה עוסקת באינטימיות עם צ'אטבוטים, בגבול בין סימולציה של אישיות לאישיות עצמה, ובנטייה שלנו לייחס כוונה, מודעות וסמכות למערכות שמדברות איתנו. משם הדיון מתרחב גם למיקור חוץ של כתיבה ויצירה, לאינטרסים של חברות הטכנולוגיה, ולשאלה מה יקרה אם בינה מלאכותית אמיתית לא תסתפק בלשקף אותנו — אלא תתפתח למשהו אחר לגמרי.