כותבת, מוזיקאית, פודקאסטרית, מבקרת תרבות.
״בלייד ראנר״ של רידלי סקוט יוצר עולם עתידני אפל ומסחרר, שהאסתטיקה שלו ממשיכה להגדיר את האופן שבו הקולנוע מדמיין את העתיד. אבל בלב הסרט נמצאת שאלה בסיסית יותר, ורלוונטית היום מתמיד: מה מבדיל אדם ממכונה? הרפליקנטים נראים כמונו, זוכרים, אוהבים, מפחדים מהמוות וסובלים, ובכל זאת מתקיימים כרכוש שניתן לנצל ולהשמיד. ככל שהגבול בינם לבין בני האדם מיטשטש, הסרט הופך את שאלת האנושיות לשאלה של אמפתיה, זיכרון, תודעה וזכויות.
בעקבות ההקרנה משוחח בועז לביא, סופר, מחזאי ויוצר, עם שרון קנטור, כותבת, מוזיקאית, פודקאסטרית ומבקרת תרבות. השניים חוזרים אל השאלות שמעלה הסרט דרך המציאות הנוכחית של בינה מלאכותית: מה קורה כשהמערכות שאנחנו יוצרים נעשות פחות צפויות ופחות נשלטות, ולמה השיח סביבן נע בין כלי שימושי לכתיבת מיילים לבין הבטחות ואזהרות על סופה של האנושות. השיחה עוסקת בנטייה שלנו לייחס אנושיות למכונה שמדברת איתנו, באפשרות של זכויות לישויות מלאכותיות ובשאלות של סבל, סופיות ואמפתיה; בזיכרון כבסיס לזהות בעולם שבו גם הזיכרון הפרטי הולך ומתערבב במידע חיצוני; ובהיפוך היחסים בין אדם למכונה, שבו הטכנולוגיה אינה רק כלי שאנחנו מפעילים אלא מערכת שחושבת, מכוונת ומקבלת החלטות, בזמן שאנחנו הופכים בהדרגה לגוף שמבצע אותן. מתוך ״בלייד ראנר״ עולה כך לא רק השאלה האם המכונה נעשית אנושית, אלא גם מה קורה לאנושיות שלנו בתוך מערכת היחסים החדשה איתה.