English
→ חזרה
Let's Pretend We're Robots / צולם על צד משאית אוכל / פסטיבל SXSW, אוסטין 2015 / צילום: אורי אביב
אורי אביב

מאמר שער | מה זה רובוט?

אנו מציינים מאה שנים לרובוט, מאה שנים מהפכניות, מרתקות, מבשרות, מייסרות, מאה שנות השראה בין תרבות וטכנולוגיה, אמנות ומדיניות, מדע ומדע בדיוני. בלב גיליון "אדונים ומשרתים" עומדת השאלה הנאיבית וחסרת הפתרון - מה זה בכלל רובוט?

מה זה רובוט?

האם דייטה ואופטימוס פריים רובוטים? מה בנוגע לגשושית וויאג'ר 1? פיצי של יאצק? הגולם? הרומבה? ריק דקארד? האל 9000? המונולית? הצד השני בצ'אט עם הבנק? אני?

שאלה זו, ככל שהיא ראשונית ופשטנית, היא קריטית בכלל ולימינו בפרט. שאלות נאיביות משלחות אותנו במהירות הבזק הרחק מעבר לגבולות הבנאלי והמוכר, אל מרחבים קוסמיים לא ידועים ועומקים בלתי צפויים של מחשבה ותודעה. לכן אנו חוגגים אותן, ביצירות המדע הבדיוני, ובאוטופיה בפרט.

הרובוט הוא סמל ומשל, פוליטי, טכנולוגי, חברתי, פילוסופי.

הרובוט הוא מעמד הפועלים, עובדים המבצעים מטלות קשות ומסוכנות אך הכרחיות עבור החברה המודרנית (או שמא?).

הרובוט הוא פיתוח וקידמה, חדשנות ותעשייה, ומאפשר לנו בדמותו, הכמו-אך-שאינה-אנושית, לפשט לרגע קט את הדיון המורכב על היחסים המורכבים שבין אדם ומכונה, אנושות וטכנולוגיה.

הרובוט האנושי אך המכאני, החיות האל-ביתית שלו (1), החפץ הדומם, שאינו דומם, אך שגם אינו חלק מממלכת החי, מביא אותנו אל שלל דיונים פילוסופיים עתיקי יומין אודות גוף ונפש, תודעה ונשמה, בריאה והשמדה, ON/OFF.

צאצאיו הישירים של הרובוט, האנדרואיד והבינה המלאכותית, מרחיבים את התודעה בדיונים אודות התודעה (2) וממשיכים לטשטש את הגבולות שבין מוח ומחשב, ארצי ואלוהי, מוות וחיי-נצח.

ראשית יופיו של הרובוט בהיותו יצירה אנושית ועל כן, עמימות וגמישות המונח עצמו. הרובוט יהיה מה שנרצה שיהיה ועל כן מתבקש שנשאל – מה אנו רוצים שיהיה, ומי הם "אנחנו"? אילו סוגים של רובוטים מבטאים אילו סוגי רצונות? איזה חזון משרתים הרובוטים, ומי הם הנביאים, אנשי החזון שהם אדוני הרובוטים?

אם לחזור לשאלה הראשונה בה פתחנו, אודות דייטה ואופטימוס פריים, דקארד, פיצי, המונולית והצ'טבוט של בנק לאומי, שהרי אנו באוטופיה אינקלוסיביים. תשובתנו היא "כן, כן, כן, כן". כולם רובוטים. גם אנחנו.

בראשית הייתה המילה

ציון מאה שנות רובוט הוא ציון מאה שנים להמצאת המונח, המילה רובוט עצמה, שנהגתה לראשונה לא ע"י מהנדס או יזם טכנולוגיה אלא ע"י סופר ומחזאי.

ב-1921 פרסם הסופר והמחזאי הצ'כי קארל צ'אפק (Karel Čapek) יצירה נבואית שהבינה לעומק את זמנו ובישרה על העתיד. "הרובוטים האוניברסאליים של רוסום", המחזה פרי עטו, הציג פנטזיה עתידנית ובה עימות בין תעשייה לאנושיות, בין המפעל המסחרי הגלובלי לערכי ההומניזם הדועכים, עוד בעת התהוותם. את כל זאת הגשים צ'אפק באמצעות הרובוטים שברא עבור המחזה – יצירים מלאכותיים דמויי-אדם שהומצאו ע"י המדען הגאון, התעשיין ובעל ההון "רוסום". הרובוטים מיוצרים במפעליו ומיועדים להחליף בני אדם בעבודות קשות, מסוכנות או משעממות במיוחד. המילה "רובוט" הומצאה עבור המחזה ועם העלאתו על הבמה, באה לעולם.

המחזה R.U.R, הרובוטים האוניברסאליים של רוסום

המחזה R.U.R, הרובוטים האוניברסאליים של רוסום, באחת מגרסאותיו, כספר קריאה

המחזה R.U.R, הרובוטים האוניברסאליים של רוסום

מודעה על העלאת המחזה R.U.R, הרובוטים האוניברסאליים של רוסום ("רוסומס אוניברסל רובוטס") בתאטרון אהל, בתרגומו לעברית ע"י אברהם שלונסקי, 1930 (פורסם בכתב העת דחק, כרך ז', 2016, בעריכת יהודה ויזן)

הרובוט מזוהה כיום כיציר מלאכותי דמוי אנוש אך מכאני, כבד ומתכתי, שלא לומר – רובוטי. אבל הרובוטים של צ'אפק היו שונים מכך שמים מארץ. בסיפור המחזה נוצרו הרובוטים מחומר אורגני ולא ניתן להבחין במבט חיצוני בינם לבין בני אדם. כיום היינו מכנים אותם אנדרואידים בדמות השכפולים של "בלייד ראנר" או הסיילונים מ"בטלסטאר גלקטיקה".

הרובוטים במחזה קמים על יוצריהם. בני האדם (כמעט) כולם נטבחים. יצירת הרובוטים מביאה לסוף האנושות כולה, אך זהו גם סיפור הבריאה של חברה חדשה, החברה הרובוטית. סיפור הרובוטים הראשון הוא גם סיפור מרד הרובוטים ועליית המכונות הראשון.

זהו אינו הסיפור הראשון בו מועלה על הדעת אדם (וכמובן, גבר) הבורא במו ידיו, בזכות יזמותו וכושר המצאתו, מומחיותו הטכנית, השראתו האמנותית, בתעוזה ובחוצפה (ולא פעם כנגד הטבע או רצון האלים) יציר מלאכותי, בדמותו. עשו זאת בין היתר במיתולוגיה היוונית, במיסטיקה היהודית (ועוד בפראג, בירת צ'כיה), בהגות הפילוסופית ובספרות. היצירה של פסלים כמעט-אנושיים ובובות מכאניות מופלאות מוכרת לאורך ההיסטוריה הארוכה של האמנות וההנדסה. עת כתיבת המחזה היו בנמצא מונחים קיימים ומוכרים, דוגמת אוטומטונים ואנדרואידים. מדוע אם כן, מילה חדשה? ב"רובוטים האוניברסאליים של רוסום" המילה "רובוט" נמצאת בלב העניין (ואם לדייק, צמד המילים – "רובוט" ו"רוסום").

פיגמליון וגלתאה מאת ז'אן-לאון ז'רום, 1890, בין הדימויים המוכרים של הסיפור המפורסם מהמיתולוגיה היוונית

פיגמליון וגלתאה מאת ז'אן-לאון ז'רום, בעיבוד עבור פרויקט Galath3a מאת גילי רון

עיבוד של פיגמליון וגלתאה מאת ז'אן-לאון ז'רום, מאת גילי רון, 2021, במסגרת פרויקט Galath3a

פרס הגולם, אוטופיה, מיכאל רוזנוב

פרס הגולם, הפרס המוענק ע"י פסטיבל הקולנוע אוטופיה, עיצוב: מיכאל רוזנוב

את המילה "רובוט" הגה אחיו של קארל, יוסף צ'אפק (שביקורתו הפוליטית הנוקבת כנגד השלטון הנאצי הביאו לסיום חייו במחנה הריכוז ברגן-בלזן, אבל זה סיפור אחר) ובצ'כית היא מרמזת על עבודה בכפייה, עבדות. הרובוטים שנוצרו עבור המחזה מעניקים ממד נוסף לסיפור המיתולוגי, הדתי, הפילוסופי והמוכר. הבריאה של יצור חדש, דמוי-אדם ובצלם אדם, ע"י האדם. ממד כמותי, אך איכותי. לא רובוט אחד נברא, אלא המון. לא מכונה אחת ומיוחדת או פסל יחיד ופלאי קמים לתחייה, אלא מספר עצום, חברה שלמה, מטפורה ברורה למעמד חברתי מנוצל של עובדים בכפייה, משמעותם בעצם שמם.

המחזה מבצע האנשה, מעניק ייצוג וצורה לתהליך טכנולוגי, פוליטי וחברתי רחב היקף – וחסר צורה. אירופה שוצפת וגועשת מהפיכות ומהפיכות שכנגד. במערב – המהפכה התעשייתית השנייה מביאה את פס הייצור ואלפים הופכים לברגים קטנים וחסרי חשיבות במכונה ענקית בבעלות אילי תעשייה והון. במזרח – המהפכה הבולשוויקית רוממה את העובדים וקראה – פועלי כל העולם – התאחדו! בן זמנו ושפתו של צ'אפק, פרנץ קפקא, כותב על חוסר האנושיות, חוסר האונים וחוסר המשמעות למול כוחה של ביורוקרטיה ממשלתית דורסנית, החדשה לתקופה, רבים כתבו על התוצאות המפלצתיות של תיעוש המלחמה שזה עתה הסתיימה, המלחמה הגדולה לסיום המלחמה. צ'אפק היה מודע היטב לסימבוליקה שהוא מטמיע ביצירתו וביציריה. השאיפה להחליף בני אדם בעבודות קשות, מסוכנות או משעממות, הקונוטציה של עבודה בכפייה או עבדות, הקונטקסט של החלפת פועלים אנושיים במכונות ובסקאלה חסרת תקדים, התמרדותם כנגד אדוניהם. המילה הנכונה בזמן הנכון.

פס הייצור של פורד

המחזה היה להצלחה אדירה, עלה בווסט אנד בלונדון, בברודווי וכן, גם כאן, בעברית, בתל-אביב ב-1930 בתיאטרון האהל, בתרגומו של אברהם שלונסקי (3), ובעוד 30 שפות נוספות ברחבי העולם.

עם הצלחת המחזה הצליח גם המונח שבמרכזו. לאורך שנות העשרים הלך וגבר השימוש התקשורתי ב"רובוט", עשור של פריצות דרך טכנולוגיות, מיכון, תיעוש, עיור. מערכת אוטומטית מחליפה את מוכרי הכרטיסים ברכבת התחתית בלונדון? רובוט-כרטיסן. רמזור מחליף את שוטר התנועה בצמתים מרכזיות? רובוט-שוטר. יזמי טכנולוגיה ותעשייה סימנו את הרובוט כשאיפה מדעית-הנדסית וכיעד תדמיתי שמבטא קידמה, חדשנות ועליונות טכנולוגית, וכך החל דו-שיח מתמשך בין סיפור הרובוט בעולם התרבות והאמנות לרובוט ההנדסי, המדעי, התעשייתי. מעל השיחה מרחפת השאלה המתבקשת בה התחלנו – מה זה רובוט? מה רובוט יכול לעשות? מה אמור לעשות? מה המטרה שלו?

הרובוט השוטר

הרובוט השוטר, הרמזור מפציע בלונדון, 1927

רובוט כרטיסן

הרובוט הכרטיסן, מכונה אוטומטית למכירת כרטיסים ברכבת התחתית, לונדון, 1933

היות והרובוט, זה של צ'אפק ובעקבות זאת הרובוט בתרבות הפופולרית, בתקשורת ובתפישה הציבורית, מיועד להחליף בני אדם בעבודות קשות, מסוכנות או משעממות, עולות שאלות נוספות. מה היא עבודה? האם בני אדם "צריכים" לעבוד בכלל? מה הן עבודות מסוכנות, קשות או משעממות? מהם קושי, סכנה או שעמום? והיות והרובוטים מיועדים להחליף בני אדם, שהרי את השאלות שאנו מציגים כלפי הרובוט אנו בפועל שואלים אודות האדם….   מה אדם יכול לעשות? מה אמור לעשות? מה המטרה שלו?

השאלות האלו נשאלות מקדמת דנא, למן היום שהומצאה השאלה, אך אנו בעיצומה של תקופה מורכבת בה השאלות האלו נשאלות שוב, בדחיפות רבה, ובצדק. מסתמן כי ניתנה כבר התשובה לשאלה "האם בני אדם צריכים לכוון תנועה?" אבל האם הם צריכים להמשיך ולכרות פחם, או קובלט (4)? מה לגבי להרכיב אייפונים? האם בני אדם צריכים להמשיך ולצייר רפליקות וזיופים של ציורי שמן מפורסמים, בסיטונאות (5)? ומה לגבי סינון תוכן בפייסבוק (6)? לצפות תדיר באיומי רצח, התעללות בחיות ופורנו נקמה בכדי שאנו לא נידרש לכל זאת כשאנו גוללים, כשאנו בעבודה, או על הספה, או יושבים על האסלה? הכי חשוב, יהיו אלו בני אדם או רובוטים, שיארזו וישלחו וידאגו להגעתה של ההזמנה שלנו באמזון (7), בעליאקספרס, בוולט, ביאנגו-דלי (8).

כריית קובלט ע"י ילדים, קונגו (מתוך כתבה ב"גרדיאן", צילום: סבסטיאן מייר קורביס)

ציורי שמן בסין

תיירת מצלמת אמנית רפליקות, מציירת ואן גוך, בכפר דאפן, שנז'ן, סין (צילום: שאטרסטוק)

אדוני הארץ, אדוני הרובוטים

נחזור אל כותרת המחזה, "הרובוטים האוניברסאליים של רוסום". רבות נכתב על יצירי דמיונו של צ'אפק, הרובוטים. תשומת לב מועטה הוקדשה לאורך השנים מאז ל"רוסום", התעשיין, איל-ההון והמדען המבריק שהמציא את הרובוטים, ואז הקים את המפעלים להפקתם בכמויות תעשייתיות ולכל דורש. "רוסום" הוא שמו, ובהיותו "פשוט שם" לא הוענקה לו, לגבי דידי, תשומת הלב הראויה. אך לא בשונה משלל דמויות במקרא, במיתולוגיה, בספרות ובתרבות הפופולרית (ממשה וכרונוס ועד חוש-חש הבלש), שמו המומצא טעון במשמעות. בשפה הצ'כית מרמז "רוסום" על היגיון, אינטלקט, רציונל (Reason).

את שם המחזה, "הרובוטים האוניברסאליים של רוסום", ניתן אם כך לקרוא בתור "העבדות האוניברסאלית של האינטלקט", "העבדות האוניברסאלית אליה מוביל ההיגיון" או אולי "העבדות האוניברסאלית לרציונל". לפי צ'אפק ההיגיון הקר מביא להחלפת האנושי בלא-אנושי (בעבודות קשות, מסוכנות או משעממות, כמובן), ולמען הקידמה, ובלית ברירה, אולי גם מאלץ את העבדות. צ'אפק ראה את הקשר הגורדי בין הון עתק פרטי, סחר גלובלי, טכנולוגיה מתקדמת, עליית המכונות ורמיסת האנושיות.

שנות העשרים "הסוערות" של המאה שעברה היו גם השנים האחרונות והסוערות במיוחד של קפיטליזם מסוג מסוים וקפיטליסטים מסוג מסוים. האדם העשיר בעולם דאז היה התעשיין והמהנדס הנרי פורד, מייסד חברת המכוניות המוכרת עד ימינו בשמו. פורד אמנם מזוהה עם כלי רכב אך תרומתו המשמעותית להיסטוריה הייתה פס הייצור התעשייתי. שיטת הייצור החדשנית שיישמה חברת הרכב הנושאת את שמו הביאה אותה לעמדת הובלה בשוק הרכב לשנים קדימה והפכה את פורד לאחד האנשים העשירים בעולם. פורד מזוהה עם פס הייצור לא פחות משהוא מזוהה עם ה-Model-T (כמובן לצד אנטישמיות, גזענות ושנאת האחר, ובל תופתעו, היה מתנגד חריף לזכויות עובדים ורמס ניסיונות התאגדות במפעליו).

מאה שנים לאחר מכן… אילון מאסק מתריע שוב ושוב אודות הסכנה הקיומית שבעליית בינה מלאכותית מוחלטת שתחסל את כל בני האדם, בעוד הוא מתגאה בכך שטסלה, חברת הרכב בניהולו, היא חברת הרובוטיקה הגדולה בעולם, ובהנחייתו החלה לעבוד, ע"ב האלגוריתמים הקיימים, על רובוטים דמויי-אדם, טסלה-בוטים.

אמזון ופייסבוק מעסיקות עוד ועוד רובוטים במפעליהן – א/נשים בשכר צנום ובלא זכויות הנדרשים לבצע עבודה קשה, מסוכנת או משעממת במיוחד – כשהם פועלים ביום-יום לצידם של רובוטים (מכאניים) ומנוהלים ע"י רובוטים (דיגיטליים, אלגוריתמיים).

הציג זאת בכישרון רב צ'רלי צ'פלין ב"זמנים מודרניים" (1936). המכונה רחוקה מלהיות מושלמת ובכדי שתבצע עבודתה כהלכה נדרשים בני אדם לצידה, לפעול יחד איתה, בהתאמה אליה. במקום גן העדן עלי אדמות שהובטח לנו, שדות אליסיום טכנו-אוטופיים בהם המכונות משרתות אותנו ומחליפות את כולנו בעבודותינו הקשות, המסוכנות או המשעממות במיוחד, אנו חיים בהיפוך דיסטופי. האנושות משרתת את המכונות שיצרה. בין שאנו כורי קובלט בקונגו, פועלי פס ייצור בסין, מסנני תוכן במלזיה או נהגי מוניות בלונדון, אנו משועבדים בצורות שונות למכונה המקומית והגלובלית, עושים את רצונו של האדון, המכונה, האלגוריתם, משרתים את רוסום. מי כאן הרובוט?

והרי זהו שלב ביניים? כך אומרים הרוסומים בני זמננו. שהרי היסטורית אנו בעידן שכולו טוב. דבש. גן עדן עלי אדמות. פירות ההבנה המדעית והפיתוח הטכנולוגי חלקם אולי טיפה בושר, טרם בשלו. או-טו-טו, רק עוד רגע, האוטופיה כאן. זו תקופת מעבר, שלב ביניים בלתי נמנע בה זריחת האוטופיה אינה משותפת. חלק קטן מאיתנו רואה את קרני האור הראשונות מראש ההר, מתענג מהחום הרך והיופי העדין של הזריחה. כך טוענים שוב ושוב התעשיינים בעלי ההון, המהנדסים ויזמי הטכנולוגיה, הרוסומים. עבור הרוב הרובוטי הזריחה מוסתרת, כעת ולעתיד, אין לדעת אם מתרחשת כלל. אנו בעמק, וההר מסתיר.

בזוס מקבל סיכה

ג'ף בזוס, מייסד אמזון, מעניק לעצמו סיכת "אסטרונאוט" עם חזרתו מסיבוב בחלל בטיסת הבכורה של חברת החלל אותה ייסד, בלו אוריג'ין (יולי 2021). בנאומו הודה לכל לקוחות ועובדי אמזון שאיפשרו זאת. (צילום: ג'ו רידל, גטי אימג'ס)

מארק צוקרברג חוגג את 4 ביולי

מארק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל פייסבוק, חוגג את יום העצמאות האמריקאי, ה-4 ביולי, 2021, תוך שהוא מעלה וידיאו שלו לאינסטגרם (רשת חברתית בבעלותו) גולש על גלשן ממונע ויוקרתי כשהוא מניף את הדגל האמריקאי.

אדונים ומשרתים

זו רק השכבה הראשונה לדיון מורכב ורב-ממדי. אם להוסיף, שהרי ברור לכולנו למה חשוב לצמצם עבודות קשות, מסוכנות או משעממות במיוחד. אבל כולנו גם יודעים שקושי חשוב. גם סכנה. ובלי שעמום, כל מה שקראתם כאן לא היה נכתב.

מה זו עבודה בכלל? כיצד נראה "עולם ללא עבודה"? והאם עולם כזה אכן יהיה אוטופיה, גן עדן עלי אדמות, או אולי דיסטופיה איומה – ועבור מי? ואולי הכי חשוב – כיצד ועל-ידי מי העתידים האלו מדומיינים, מסופרים, מעוצבים וממומשים.

כל זאת ועוד נמצא במחזה המקורי שהביא לעולם את הרובוט ואת מרד הרובוטים, "הרובוטים האוניברסאליים של רוסום". מהפיכת פועלים בצד תהיות על הסדר החברתי הנכון, הראוי, האוטופי. האם נכון ליצור רובוטים גלובליים או שמא נבון ליצור כאלו לאומיים, עם שפה ותרבות וצבע המפרידים ביניהם, כדי שחלילה לא יתאגדו ויעלו עלינו? האם למכונה יש נשמה? אם יכול הוא, האם ראוי לאדם ליצור מכונה עם נשמה? אם ניצור תחליף לאנושי, האם נכון להעניק לו כאב? וכמובן, האם רובוטים יכולים לעשות רובוטים אחרים? כי אין מן הנמנע שהכל יתכנס אל היכולת ליצור דור המשך, יכולתו של האדם ומחליפו להתרבות, לאהוב, והקשר האצילי, המרומז כזה הברור מאליו בתקופת היצירה, בין השניים. יצירה ואהבה, כאב ועבודה, בריאה ומוות.

על כל אלו ועוד בגליון #3 של כתב העת אוטופיה – "אדונים ומשרתים" ובאירועי אוטופיה בהמשך השנה.

אדונים ומשרתים, שער גליון #3, עיצוב: יובל ברנר


הערות שוליים ומחשבות נוספות

1 // ראו מאמרה של דנה תור, המועקה האלביתית, מחשבות על ובעקבות מאמרו המפורסם של פרויד, מתוך גליון #2 של אוטופיה, הביתי האל-ביתי.

2 // ראו מאמרה של צילה חסין, רשתות נוירונים לא מציירות ריבועים שחורים, מתוך גליון #1 של אוטופיה, קני מידה לא אנושיים.

3 // פורסם בדחק, כתב-עת לספרות טובה, כרך ז' (ספטמבר 2016, עורך: יהודה ויזן).

4 // כ-60% מאספקת הקובלט העולמית מקורה כעת בקונגו ובמקרים רבים מקורה במכרות פירטיים. ילדים, צעירים עד כדי גיל 7, מנוצלים לעבודת פרך איומה במכרות חסרי פיקוח או בקרה. קובלט היא מתכת הנחוצה להפקת סוללות והפכה למשאב טבעי יקר ערך בעוד העולם מבקש לבצע מעבר לאנרגיה חשמלית. ראו כתבה מהגרדיאן מאת רובין מק'קי, 2021, Child labour, toxic leaks: the price we could pay for a greener future.

5 // הכפר דאפן (Dafen) בשנז'ן, סין, היה ידוע באלפי אמניו המוכשרים המציירים ידנית רפליקות (או שמא, זיופים?) משכנעות, יותר ופחות, של ציירים וציורים מפורסמים. הכפר היה בשיאו לפני כ-15 שנים בתקופת הבועה שקדמה למשבר הכלכלי של 2008, מאז הפעילות דועכת ועוברת שינוי, בין השאר כאטרקציה תיירותית.

פייננשל טיימז, גריזלדה מורי בראון, 2015, How the fake art industry is forging ahead

לוס אנג'לס טיימז, ג'ונתן קיימן, 2016, On the Ground: Van Gogh lives here. So does Rembrandt. A Chinese village where the great masters live on (in replication)

Artsy.net, פרנסס ארנולד, 2017, The World’s Art Factory Is in Jeopardy

6 // בשנים האחרונות נחשפה לעולם העבודה המזוויעה (והקשה, מסוכנת ומשעממת) של סינון התוכן ברשתות החברתיות. הפעילות מדווחת בשולי החדשות קרוב לעשור אך היא במרכז העניינים בשלוש השנים האחרונות לכשנחשפה אוזלת היד בסינון התכנים, ההשפעות התרבותיות, החברתיות, הפוליטיות והגיאו-פוליטיות רחבות ההיקף של סינון ואי-סינון התכנים ברשת.  אחד המאמרים המכוננים בתקופה זו היה: The Verge, קייסי ניוטון, 2019, The Trauma Floor

ידידי אוטופיה ד"ר ליאור זלמנסון ומיה מגנט העלו ב-2019 הצגה בנושא זה בשם I Don’t Want to See This, עליה דווח בגלובס בכתבתן של אורית גן-אל ויסמין יבלונקו, 2019, כמו העובדים במכרות באפריקה: תופעת עובדי הקבלן של פייסבוק עכשיו בגרסת ההצגה.

7 // אמזון משלבת עוד ועוד רובוטים במחסניה במטרה לפשט ולייעל את עבודת בני האדם שבהם, ואט-אט להפחית את מספרם, נושא מדווח ומתוקשר, למשל:

Vox, ג'ייסון דל ריי, 2019, How robots are transforming Amazon warehouse jobs — for better and worse

8 // בשורת המשלוחים ה(כמעט)מיידיים שהביאה לעולם אמזון יובאה לישראל ע"י חברת Yango Deli. על כך במוסף הארץ, דני בר-און, 2022, משלוח מהמכולת ב-15 דקות? איך? הסתננתי לעבודה ביאנגו דלי.