טכנולוגיה

המרד הכרחי תמיד, אנושי תמיד, ועכשיו – חשוב מתמיד. מרד ב"ברור מאליו", במגמות, בטרנדים, בגורל, בקיומה של מפה אחת ויחידה אל "הארץ המובטחת". בתכנית אוטופיה השנה נחקור התנגדות, מאבק ומרד, נתהה על השימוש במדיה ובטכנולוגיה, באמנות ובסיפור, בחלום ובדמיון על מנת לחזק או לדכא אופוזיציה ומרי בעבר, בהווה, וכיצד זה ייעשה בעתיד.

חזון המד"ב של צ'אפק משקף את הפוליטיקה של התקופה הסוערת והאלימה בה חי, ראוי להעלותה בזיכרוננו כיוון שאנו עדיין חיים את השלכותיה מדי יום.

חייו ומותו של פארו, או: המתדון של המגע

איך המדע הבדיוני המציא את הדיסטופיה של ימינו ואיך מדמיינים עתיד טוב יותר > הרצאה מתוך השקת גליון אוטופיה דיגיטלית ב"אוטופיה בתדר 2022"

האם מודלי שפה גדולים מבינים אותנו? ראש קבוצת ה-AI של גוגל בסיאטל קורא תיגר על הקונספציה

מחזה אבסורד שקורה באמת - טקסט מאירוע החשיפה של חברת נויראלינק של אילון מאסק המפתחת ממשקי מוח/מחשב.

רוסום הוא התעשיין, איל ההון והמהנדס הגאון שיצר את הרובוטים במחזה הנבואי של קארל צ'אפק "הרובוטים האוניבסאליים של רוסום". מאסק הוא בן דמותו ובן זמננו - תעשיין, איל הון ומהנדס גאון שיוצר רובוטים ומתנבא אודות עתיד אוטופי לאנושות. מרתק לרדת אל המניעים ועומקי המחשבה של מאסק ומעגליו הקרובים, שותפיו ועובדיו הבכירים הפועלים בראי חזון שמהדהד במודע ספרות ויצירות מדע בדיוני.

אנו מציינים מאה שנים לרובוט, מאה שנים מהפכניות, מרתקות, מבשרות, מייסרות, מאה שנות השראה בין תרבות וטכנולוגיה, אמנות ומדיניות, מדע ומדע בדיוני. בלב גיליון "אדונים ומשרתים" עומדת השאלה הנאיבית וחסרת הפתרון - מה זה בכלל רובוט?

ימים משונים, וידיאו ארט (2018) מאת שירלי שור. סאונד: דרור רדה. חלק מתערוכת היחיד של שור, קריפטומאניה (CryptoMania).

בשנת 1955 דמיין אחד מגדולי יוצרי המדע הבדיוני את הבחירות בשנת 2008. על סיפורו הקצר של אסימוב, Franchise.

"ארכיטקטורת בחירה" ועבודות כלכלת החלטורות המשחקית הן לא נושאים קלים למימוש והצגה בסרט קולנוע, וודאי לא כזה שמצליח לבקר באופן אפקטיבי את צורת "ניצוליקציית" פועלים חדשה זו. זה לא דורש דיסטופיה קיצונית ומכבידה אלא דווקא מגע עדין אך מטריד, נרטיב של ניואנסים ותשומת לב לפרטים, כזה המצליח להסביר מדוע מלכתחילה אנשים נמשכים לכלכלת החלטורות והאפליקציות המשחקיות ומנגד, כיצד לבסוף הופכים לנשלטים על ידיהן. משימה קשה שסרטו של נואה האטון, לפסיס, צולח בצורה יפה. משל מדע בדיוני רטרו-פוטוריסטי "מקריפ" אך בו בזמן, כמעט מציאותי מדי.