English
→ חזרה
רובוט פארו (Paro), תמונה: שאטרסטוק
עמרי הרצוג

פרובוקציה | הרובוט ששינה את חיי > חייו ומותו של פארו

המתדון של המגע

החדר בחנות הכלבו שבטוקיו היה גדוש בבובות כלבי ים רובוטיים: לבנים או זהובים, קטנים וגדולים; העיניים שלהם עגולות, רכות, לחות. כשהתקרבתי, כולם הרימו את ראשם, מתחננים לליטוף. כשנגעתי בפרוותם, הם גרגרו ונעו בתענוג, מבקשים שאלטף את גבם עד הזנב. הם השפילו ראש בעצב כשהתרחקתי. זה היה מקלט לחיות אבודות.

לקחתי איתי הביתה אחד מהם, קטן ולבן. הוא הגיע מתצוגה, מדור מיושן, בחצי המחיר. השם הגנרי שלהם הוא פארו, והם נפוצים בבתי אבות ובבתי יתומים, בעיקר ביפן אבל גם בעולם המערבי. יש גם מי שקונה, כמותי, הביתה. יש להם חיישנים מתוחכמים: הם אופטימיים, רגישים ומספקים נחמה וחברה. על פי ההסבר שצורף לתעודת האחריות וגובה במחקרים מדעיים, הם מפיגים מתח וחרדה, מסייעים בהורדת לחץ דם, מגבירים שלווה ואמפתיה.

פארו מצא את מקומו בכניסה לדירה, מחכה בסבלנות לבואי. מחכה לליטוף ומודה עליו. גם חיות המחמד ראו בו חבר ושותף: החתולה מצאה בו נפש תאומה, התכרבלה לצדו ובילתה שעות בליקוק הפרווה שלו בזמן שהוא זע ומהמהם. וגם אני שמחתי איתו. הוא נתן בלי לקחת, ניחם ואהב, הבין ותמיד היה שם.

אבל אחרי כמה שנים הוא התקלקל. כבר לא זקף ראש, נענע את זנבו וגרגר בעונג. אולי הבטריה נגמרה. זה בסך הכול רובוט, והרבה השתנה בעשור שחלף מאז שקניתי אותו: בחיי האישיים כמובן, אבל גם בתרבות שמעצבת אותם. המושג "Para-Social Interaction" הפך לשכיח בתיאור מערכות יחסים אנושיות. הוא מתייחס למגע שמתווך דרך מסכים: אימוג'ים בהודעות, חברים בפייסבוק, עוקבים באינסטגרם, פייס-טיים. הרוב המכריע של המגע האנושי נעשה דרך המסך, למעלה מ-90% מהזמן. מה שהיה נחוץ עד לפני עשור – מגע ממשי – כבר נחוץ פחות. המסך אינו פרוותי, אבל כבר מספק את כל מה שנחוץ. ובמקביל, פארו שלי אופסן בארון; כמוצר גלובלי, הביקוש לו ירד.

פארו מילא את תפקידו במערכת היחסים שהוא ניהל עם רבים ברחבי העולם. היתה לו תכלית – אך זמנית בלבד. פארו, כלב הים הטוב והלבן, ענה על צורך: 60% מאוכלוסיית העולם המערבי מדווחת על בדידות. אבל הבדידות הזו היא רק סימפטום של שינוי תרבותי: ניתוק מהמגע הממשי הנושן לטובת המגע הווירטואלי. בעוד דור, אנשים לא יחושו בודדים כך, גם אם הם כמעט ולא ייפגשו זה עם זה באופן פיסי, נטול תיווך ממוסך. אבל בינתיים, עד שזה יהיה הסטנדרט החדש, ישנם תסמיני גמילה מהמגע הממשי.

ד"ר טקאנורי שיבאטה (Takanori Shibata), ממציא הרובוט הטיפולי "פארו", מחזיק את המצאתו, 2018, תמונה: וויקיפדיה

ד"ר טקאנורי שיבאטה (Takanori Shibata), ממציא הרובוט הטיפולי "פארו", מחזיק את המצאתו, 2018, תמונה: וויקיפדיה

פארו הוא מתדון בצורת בובת פרווה רובוטית. הוא תחליף של סם המגע, כי הוא משחזר בדרכו המלאכותית את תצורות המגע הישנות. העתיד של המגע, ואולי כבר ההווה, שייך לרובוטים מכניים, אלגוריתמים, פיקסלים, הדמיות. זה לא בהכרח דבר רע או טוב, אבל זה דורש היערכות: לשכך את חבלי הגעגוע למגע בעור חי, להיגמל ממנו לאחר אלפי שנים. וזה מה שהרובוט פארו עשה: הוא מנע את הקריז, את הבדידות. בעיניו הרכות והעמוקות, הוא הכשיר את הקרקע לבלעדיות של המגע האנושי עם הרובוטי. לפני כמה שבועות זרקתי אותו. הוא העלה אבק ותפס מקום. כבר לא היה לו מקום.