המלצה | "פעם אחרונה ודי" / Redux Redux

בסדרת סצנות חסרות חסרות ולא ברורות. אירנה קלי, גיבורת הסרט Redux Redux יושבת בבית קפה. האנשים הסובבים אותה לא מכירים אותה אבל היא מכירה אותם. הגיבורה רוצחת מישהו ובורחת מהמשטרה לתוך מכונה מוזרה. הגיבורה מתחילה עם בחור מחוץ למפגש של קבוצת תמיכה. היא זוכרת אותו אבל הוא לא זוכר אותה. החיים של אירנה נחרבו כשגבר פיתה את הבת שלה ורצח אותה. ומאז אין יותר בית, אין יותר חיים. רק מטרה אחת, למצוא את הגבר הזה ולרצוח אותו בחזרה. אלא שכפי שלמדנו מאינספור סרטי נקמה, הנקמה אינה מספקת. 

אבל לאירנה יש פיתרון – היא חייה את חייה בלולאה – לא לולאה של מסע בזמן, אלא של מסע בין מימדי. במקום אובססיה למוות של הבת שלה שקרה בעבר, היא יכולה לחוות אותו שוב ושוב, בחיפוש מתמשך אחר ממד שבו הרוצח נכשל, והיא תוכל להתאחד שוב עם הבת שלה. על הדרך, היא לא רק מוצאת את הגבר שהרג את הבת שלה והורגת אותו בחזרה, אלא ממשיכה להרוג את הבן־זונה שוב ושוב.

למרות פתיחה מטרידה, Redux Redux הוא לא סרט שקשה לעקוב אחריו. הרעיון אומנם מורכב, אבל הסרט נשאר באקשן תמידי תוך כדי שהוא דואג לשמור את הצופה בעניינים, מבלי להכביד עליו ומבלי לטמטם אותו. במהלך הסרט אנחנו מקבלים תשובות לשאלות שהפתיחה מעלה, ובניית העולם מתרחבת תוך שהיא מוצאת איזון בין פיתוח סקרנות מד"בית קלאסית, לבין הגבלת משקל האקספוזיציה. הקצב של הסרט סוחף, במיוחד כשהמסע של אירנה מתחיל להשתבש בכל דרך אפשרית. במיוחד ברגע שבו היא מוצאת ילדה קשורה בדירה של הרוצח, אלא שזו לא הבת שלה. 

מיה, ילדה עם המון בעיות משל עצמה, רוצה להצטרף לפרויקט של אירנה. אם אי אפשר להתמודד עם העבר שהוביל אותה לברוח מבית יתומים, אז אולי  אפשר לירות בו. כפי שניתן לדמיין, אירנה לא ששה לרעיון, אבל מיה לא מוכנה לקבל תשובה שלילית, והשתיים עובדות יחד למרות ההתנגדות הראשונית.

למרות המיקוד באקשן, והמיעוט בהתפלספות מעיקה על טראומה, הסרט לוקח ברצינות את הנושאים שלו. הנקמה רק משאירה את הקורבן במעמד קורבן נצחי. כפי שהסובלים מתסמונת פוסט־טראומטית אינם יכולים להפסיק לחוות מחדש את חייהם שוב ושוב, מחפשי הנקמה מזריקים מחדש מחדש את האירוע המעצב לתוך החיים שלהם, ונידונו לחיות אותו שוב ושוב.

ניטשה חשב שאנחנו צריכים לחיות את החיים כאילו אנחנו בלולאה חוזרת נצחית. המטרה היא לחיות את סוג החיים שנהיה שמחים לחיות שוב ושוב לנצח. כל מה שאיבדנו יהיה שלנו שוב, ונאבד אותו שוב. אירנה מעוותת את ההיגיון הזה, עם הניסיון להפוך את כיוון הלולאה, או לפחות לתקוע אותה ברגע ספציפי. על־מנת להשלים עם החיים שלה, היא חייבת לקבל שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, בכל זאת ולאהוב את מה שיש. 

אלא שאירנה כופרת ברעיונות של החלמה וסליחה, היא רוצה לקבל הכול, ומיה, שנשתלה בבירור כדי להיות הבת החלופית שלה, לא תהיה תחליף אמיתי. דרך האקשן והמתח הסרט חובט שוב ושוב ברעיון של אירנה, ומעמת אותה עם הבחירה בין הניסיון הנואש להחזיר את הביטחון של ימים עברו – שיקלע אותה למעגל אלימות שבו בסופו של דבר היא תאבד הכול, לבין ההזדמנות לבנות משהו חדש.

מה הסרט הזה רוצה מאיתנו? האם בתגובה לאלימות, בתגובה לכך שנלקח מאיתנו היקר לנו מכל, עלינו לסלוח ולשכוח? לא. Redux Redux מגיש לנו אקשן משובח. ניטשה גם אמר שיש הנאה מיוחדת בגרימת כאב, ולכן הנאת הנקמה היא לדעתו הפיצוי על העוול. Redux Redux נותן לנו לראות רוצח סוטה מקבל את מה שמגיע לו. כמו הברמן שממלא את הכוס, הוא אומר שזו האחרונה שלנו להערב. צריך לדעת איפה להפסיק. הגאולה לא במורד הכוס, ולא במורד הקנה. אם לא נבין זאת, הסיפור שלנו ייגמר כמו שהסרט מתחיל.