מניפסט | אנושות נטולת אנושיות

מכל עבר אנו עדים לדיקטטורים-וואנאביז המעוניינים לשלוט באצילות ובחוכמה במדינות חסרות אזרחים – במקומם תושבים ולקוחות – באמצעות פקידים אוטומטיים ורוֹבּוֹ־שוטרים. אילי הון וענקי תעשייה שואפים ליעילות אופטימלית ולמקסום רווחים בבתי חרושת חסרי עובדים, במפעלים נטולי פועלים, במכונות ללא מכונאים.

הם מציגים את האוטופיה הטכנו־פאודלית כגן עדן עלי אדמות, מציאות של שפע שדבר לא יחסר בה. עולם חדש מופלא. הבעיה היחידה היא בני האדם. כל כך הרבה בני אדם עם כל כך הרבה דעות ומחשבות ואמונות שונות וסותרות. מחשבות טורדניות, ריבים קטנוניים, הזיות, תקוות. אנושות שמהרהרת, מתלבטת, מבולבלת, חסרת ביטחון לפרקים, מלאה בספקות עצמיים ואמביוולנטית. לפעמים עצובה, לפעמים צוחקת, לא בטוחה מתי ולמה ומדוע. בעיני יזמי המחר, אדריכלי העתיד, אנושות כזו היא עול, מכשול שצריך לדלג מעליו, בעיה שצריך לפתור.

הרצון למצוא "פתרון" לאנושיותה של האנושות עתיק יומין, ברור ומתבקש, אנושי בפני עצמו. הקיום האנושי הוא אכן עול לא קטן. לא פשוט, פשוט להיות, במיוחד כשאיננו רוצים רק להיות בני אדם, אלא רוצים להיות בני אדם טובים יותר בעולם טוב יותר. כולנו מבקשים הבנה, פשטות, סדר או לפחות ידיעה ברורה, הגדרה מוסכמת – מהו ה"טוב" הזה.

מהמזרח התיכון ועד החלל החיצון, נפילים ונביאים, כוהנים ועתידנים מגישים "פתרונות" למצבנו על מגש של כסף, רוצים שנאמין בעתיד אחד – שלהם. ארץ מובטחת שאליה יובילו אותנו. להם החזון, היכולת, המפה.

אבל כל מפה היא מטפורה, וכל מטפורה פגומה, והרי אין בכלל מפה! מי שמציע כזו הוא שוטה, שיכור או מוכר משהו. חובה להתנגד לרעיון של ארץ מובטחת אחת, אי־שם, ולשלל משיחי השקר, משווקי האטלסים, העמוסים במפות על גבי מפות שמובילות אל שום מקום.

האנושות המהרהרת, שמנסה וטועה ומנסה שוב, אינה בעיה שצריך לפתור או מיזם שצריך לייעל. הרהור, התלבטות ואמביוולנטיות הם ממהות הקיום האנושי. מורכבות, ספק, ניואנס, בלבול, קושי, שיעמום – זו האנושיות בשיאה! ולכן עלינו להיאבק, להתנגד למען ההתנגדות. מחובתנו למרוד בכל מי שמציע דבר אחר. 

מרד!

המרד גם הוא בלב הקיום האנושי. הרי הקיום הוא התנגדות חצופה לחוקי האנתרופיה. דמיון? הפיכה נגד כוחות הנוסטלגיה! זילות העבר המפואר! ביזוי כבוד המת! שינוי, תנועה, קדמה? מרד! מרד! מרד!

המרד הכרחי תמיד, אנושי תמיד, ועכשיו – יותר מתמיד. מרד במכונות ובנפילים גם יחד. מרד בדטרמיניזם העתידני, יהיה זה טכנולוגי, כלכלי, דמוגרפי, דתי. מרד בנבואה, בהבטחה ובגורל, במשיח. מרד במגמות, בהיותן "ברורות מאליהן" ומוכתבות מתמטית, גזרות גורל הנגזרות מהדאטה: חוק מור, קצב הילודה, התפוררות האמת, דעיכת הדמוקרטיה, הקצנת הקיטוב והאקלים, עליית המכונות ופני הים.

כפי שאומר סטניסלב לם, "אין תשובות, רק החלטות" (סולאריס, 1961). הרי העתיד אינו יחיד, לעולם הוא ברבים. כולנו יוצרים את המחר יחד, מעצבים אותו מדי יום כשאנו קמים בבוקר, מתלבטים בדילמות קטנות וגדולות ובסופו של דבר מחליטים, פועלים בעולם. ומדי ערב, כשאנו הולכים לישון, חולמים לפני ואחרי שאנחנו נרדמים, חרדים, מתרגשים, מתבלבלים מהעתיד. ראשיתו של העתיד בחלום האחד האישי, ובחלומות של כולנו.

מדע בדיוני: האפשרות לאפשרויות

ועל כן באוטופיה אנו קוראים להתנגדות ולמרד, למאבק וקוממיות!

בלב המדע הבדיוני ישנו סוד גלוי, השאלה "מה אם?" תהייה נאיבית, אולי ילדותית, אך בה בעת חתרנית ורדיקלית. תזכורת שהעולם אינו רק מה שהוא כעת, אלא כל מה שנוכל לחלום, לדמיין, להעלות על הדעת. האפשרות לאפשרויות. ישנם אין־ספור ימים מחר, וההחלטה שיהיה שונה מאתמול – להתנגד, למחות, למרוד – ברשותנו היום!

תקופה קשה לפתחנו, תקופה שבה נידרש לקולותיהם של סופרים המסוגלים לראות חלופות לאופן שבו אנו חיים כיום, שידעו לרדת לעומקה של החברה מוכת הפחד שבה אנו חיים ולטכנולוגיות האובססיביות שלה, לראות דרכי חיים אחרות, אפילו להעלות בדמיונם תקווה אמיתית. נזדקק לסופרים שזוכרים מהותו של חופש. משוררים וחוזים, ריאליסטים של מציאות גדולה יותר […]. אנו חיים בשלטון הקפיטליזם. כוחו נראה כול־יכול, כך היה גם שלטונם של מלכים. לשררה אנושית אפשר להתנגד, ובני אדם הם שיכולים להתנגד לה. התנגדות לרוב מתחילה באומנות, ועל פי רוב – באומנות המילה" – אורסולה ק' לה גווין, מתוך נאום קבלת מדליית קרן הספרות הלאומית בארה"ב (2014).

חובה עלינו לחלום שלל אפשרויות, לדמיין עתידים מוזרים ומזהירים, מבעיתים ומחרידים, להעלות על הדעת את שלא יעלה על הדעת.

אוטופיה יוצאת בקול קורא למדע בדיוני, לסיפור עתידים, להתנגדות ולמרד.