צלילת עומק | עשו את המרד למגניב שוב!

Make the Rebellion Great Again

ב־6 באוגוסט 1945 הוטלה פצצת האטום הראשונה על העיר הירושימה ביפן ובישרה על סוף מלחמת העולם השנייה. חובבי מוזיקת אייטיז ידעו שלמפציץ קראו "אנולה גיי". רבים יודעים גם את שם הפרויקט, מנהטן. נשיא ארה"ב אז היה טרומן (רוזוולט מת באפריל, ארבעה חודשים קודם לכן). היו גם צ'רצ'יל וסטאלין, איינשטיין ואופנהיימר, הירוהיטו, נגסאקי ועוד כמה שמות, רובם מוכרים לרוב האנשים. אבל כיצד הגיעה הפצצה, על חלקיה השונים, מבסיסים וממעבדות מחקר בארה"ב אל האי טיניאן באוקיינוס השקט, שבו הורכבה ונשלחה עם ה"אנולה גיי"? למה קראו כך למטוס המפציץ? מה היה משך הטיסה? כמה אנשי צוות מונה B-29, ומי היה קפטן הטיסה הגורלית? אלו פרטים שרק חוקרים וחובבי היסטוריה ידעו.

אך מי השמיד את "כוכב המוות"? טייס צעיר בשם לוק סקייווקר כמובן. קלללללללללל.

הדיסוננס בין ההיסטוריה האמיתית־הגם־מיתולוגית לפנטזיה הבדיונית, הפער בין אין־סוף הפרטים האנושיים ובין מסע הגיבור האגדי, מה נמצא בפוקוס ומה ברקע, איזה סיפור מספרים ועל מי – כל אלו הופכים את סדרת הטלוויזיה אנדור ליצירת מופת מבריקה, חתרנית וחד־פעמית. והם הופכים את טוני גילרוי, יוצר הסדרה, לדמות שנויה במחלוקת, שלא לומר שנואה, בקרב רבים מחובבי מלחמת הכוכבים.

חלק מצוות ה"אנולה גיי", מפציץ B-29 (ברקע התמונה), עם שיבתם מהטלת פצצת האטום על הירושימה, יפן, אוגוסט 1945. בין המצולמים, שלושת הראשונים משמאל לימין: תא"ל תומאס פארל, מנהל פעילות השטח של "פרויקט מנהטן"; אל"מ ויליאם פרסונס, קצין החימוש האווירי במשימה; אל"מ פול טיבטס, מפקד להק 509, היחידה הצבאית האמונה על הטלת פצצות אטום. טיבטס פיקד אישית על משימת הירושימה, הטיס את המפציץ וערב הטיסה הגורלית העניק למפציץ את שמו, "אנולה גיי", על שם אימו | תמונה: ויקיפדיה.

חלק מצוות "טייסת אדומה", טייסי חלליות קרב מסוג X-Wing של ברית המרד, מתאספים לקראת קרב יאבין בו הושמד "כוכב המוות" הראשון (בסרט מלחמת הכוכבים: פרק 4 – תקווה חדשה). משמאל לימין: לוק סקייווקר (שם קוד "אדום 5") (בגילומו של מארק האמיל); גארבן דרייס (מפקד הטייסת) (בגילומו של דרו הנלי); ביגס דארקלייטר (שם קוד "אדום 3") (בגילומו של גאריק הייגון) | תמונה: לוקאס פילם.

ומה חטאם הגדול של טוני גילרוי ושותפו, השחקן דיאגו לונה (כוכב הסדרה המשחק את הדמות הראשית, קסיאן אנדור), בבואם לספר את סיפורם? מרד והתנגדות. אנדור מתארת את אכזריותה של האימפריה באופן יצירתי ומופתי. היא מתארת את האכזריות של פקידות קפקאית המגובה בכוח רצחני, את השחיתות והנהנתנות, השקרים וההתעלמות מפשעים בלתי נסבלים שמתרחשים סביב. זו אותה אכזריות ישנה, נושנה ומוכרת, בנאליות הרוע. אנדור גם מציגה את הדילמות האכזריות העומדות לפני אלו המבקשים להתנגד – העול הנפשי העצום, המחיר הנגבה מהם. גם כאן, באופן ריאליסטי ויוצא דופן לגלקסייה הזו, אי־שם, בעבר הרחוק. פרט לכך גילרוי ולונה חוטאים בהסטת הזרקור מסאגת משפחת סקייווקר האגדית. הקרב על נשמתה של הגלקסייה מתנהל בכל מקום, בלב של כל אחת ואחד מטריליוני תושביה. אלו מרכיבים ידועים ומוכרים בסיפורה של גלקסיית מלחמת הכוכבים, אך הבאתם למרכז הבמה הובילה לתגובות נגד קשות מצד המעריצים. "אנדור זה פאן־פיקשן", נאמר לא פעם, "גילרוי לא מבין איך לספר סיפור בעולם מלחמת הכוכבים". והטענה המעניינת מכולן – "סטאר וורז מעולם לא הייתה כה פוליטית, למה האימפריה מוצגת באור כה מרושע וריאליסטי".

זהו המרד הקטן שמייצגת אנדור בתוך העולם הבדיוני של מלחמת הכוכבים, , ועל כן זו אחת מסדרות המדע הבדיוני החשובות של העשור. חשיבותה בעצם העמדת סיפורה במסגרת העולם של מלחמת הכוכבים. ועכשיו! קיו לאקספוזיציה! כתובית: A Long Time Ago, In A Galaxy Far, Far Away. מוזיקה אפית, כתוביות צהובות רצות על רקע כוכבים.

חטאים קדמונים

הפוליטיקה בטרילוגיית הסרטים המקורית של מלחמת הכוכבים ושל יוצריה זמינה לכל חפץ. האימפריה הגלקטית, המרושעת עד כדי אבסורד, אלגורית לאימפריות ארציות מאוד, בפרט הבריטית והאמריקאית. סדרת הסרטים מבטאת סנטימנטים אנטי־אימפריאליסטיים ואנטי־פשיסטיים מובהקים, מסרים של התנגדות ומרד, חופש וחירות.

ג'ורג' לוקאס (יליד 1944) גדל אל תוך מלחמת וייטנאם ובטלטלה האזרחית שהיא יצרה בארה"ב, בצד השחיתות והגזענות המופגנת בתקופת נשיאותו של ניקסון. לוקאס הקים עם חברו פרנסיס פורד קופולה את חברת ההפקה העצמאית זואוטרופ, שפעלה כמסלול עוקף למנגנון ההוליוודי במטרה להשמיע קולות עצמאיים, חדשים וחתרניים בקולנוע האמריקאי. ראשית היו אלה הקולות שלהם: החברה הפיקה את הסרטים THX 1138 ואמריקן גרפיטי (1971, 1973 בהתאמה) של ג'ורג' לוקאס, וגם את הסנדק (1972) ואפוקליפסה עכשיו (1979) של קופולה. בהמשך הפיקה החברה גם סרטים לבמאים ז'אן לוק גודאר, אקירה קורוסאווה, וים ונדרס ורבים אחרים. לוקאס וקופולה סייעו וייעצו זה לזה רבות. מלחמת הכוכבים ואפוקליפסה עכשיו נכתבו והופקו באותה התקופה, והם מבטאים סנטימנטים פוליטיים זהים. אפוקליפסה עכשיו אינו רק כתב האשמה בוטה (וראשון מסוגו) נגד ממשלת ארה"ב על הכישלון הטוטאלי של מלחמת וייטנאם, אלא כתב האשמה נגד צביעות החברה האמריקאית בנוגע למוסר ואלימות. כדבריו של הקולונל קורץ (בגילומו של מרלון ברנדו):

“We train young men to drop fire on people, but their commanders won't allow them to write "fuck" on their airplanes because… it's obscene!”

מובן שבסרט לא נעדר ההקשר הבריטי. אפוקליפסה עכשיו הוא עיבוד לנובלה המפורסמת של ג'וזף קונרד לב המאפליה (Heart of Darkness, 1899), המטיל צל כבד על הפרויקט הקולוניאליסטי האירופי (הבלגי והבריטי בפרט) ועל הקטלניות ההתאבדותית של האימפריאליזם בעודו בשיאו. האלימות, האכזריות והשחיקה המוסרית לא נשארים אי-שם אלא מיובאים יחד עם התבלינים, השנהב ושלל המשאבים האחרים אל בריסל, לונדון, פריז ושאר בירות אירופה.

מסוקי צבא ארה"ב של דיוויזיית הפרשים הראשונה (מוטסת), מלחמת וייטנאם | מתוך הסרט אפוקליפסה עכשיו (Apocalypse Now, 1979).

טייסת X-Wing של ברית המרד בדרכה לתקוף את "כוכב המוות" | תמונה מתוך הסרט מלחמת הכוכבים: פרק 4 – תקווה חדשה (Star Wars: Episode 4 – A New Hope, 1977).

קציני האימפריה הגלקטית, בפרט הבכירים, הם שחקנים בריטים דוברי אנגלית במבטא בריטי "תקני", אריסטוקרטי, אצילי. זאת הייתה בחירה מודעת של לוקאס שחיזק במאי האימפריה מכה שנית ארווין קירשנר. אין בכך רק רמז לבריטניה אלא גם למעמד חברתי ולסטטוס כלכלי בחברה הבריטית. המבטא התקני מזוהה עם המעמד הבריטי הגבוה, לעומת מבטאים אנגליים מקומיים (1) גראנד מוף טארקין, אותו מגלם השחקן הבריטי המיתולוגי פיטר קושינג, הוא הנבל הבכיר, לפחות לכאורה, בסרט הראשון בטרילוגיה – והוא ייצוג מושלם לאימפריה הבריטית. המורדים? לרובם מבטאים אמריקאיים גנריים עם דקויות. להאן סולו מבטא כל־אמריקאי חסר שיוך מקומי, וכך גם לוק סקייווקר המדבר בנאיביות המתבקשת לדמות. הנסיכה ליאה, בגילומה של קארי פישר, היא חלק מאצולת משחק אמריקאית, בתה של הכוכבת דבי ריינולדס. המדים של קציני האימפריה וחייליה דומים למדי הנאצים. יחידות העילית של האימפריה מכונות פלוגות סער, Storm Troopers, הלא הם ה־SA, ה־SturmAbteilung, המיליציה שהוקמה בידי היטלר והמפלגה הנאצית ושהייתה מהותית לביסוס כוחה והשתלטותה על גרמניה.

קציני האימפריה הגלקטית הם שחקנים בריטים דוברי אנגלית במבטא "תקני". בחירה מודעת של לוקאס שחיזק במאי האימפריה מכה שנית ארווין קירשנר. המבטא התקני מזוהה עם המעמד הבריטי הגבוה, לעומת מבטאים אנגליים מקומיים. גראנד מוף טארקין, אותו מגלם השחקן הבריטי המיתולוגי פיטר קושינג, הוא הנבל הבכיר, לפחות לכאורה, בסרט הראשון בטרילוגיה – ייצוג מושלם לאימפריה | תמונה מתוך הסרט מלחמת הכוכבים: פרק 4 – תקווה חדשה (Star Wars: Episode 4 – A New Hope, 1977)

המסרים הפוליטיים בטרילוגיה המקורית מובהקים וברורים לעין כול, אך גם מוסתרים היטב לכל מי שאינו רוצה לראות אותם. האקשן, המתח, האסתטיקה וה"וואו" הם השולטים במלחמת הכוכבים. לא פעם אפשר גם להתבלבל. בירוקרטיה ודמוקרטיה לרוב משעממות, וברית המרד נמצאת בתקופת חירום, במלחמה שאינה מאפשרת לטקסים ולתהליכים האלו להתקיים. גם איננו רואים אותם מתרחשים בפועל. המסרים האסתטיים אינם חד־משמעיים, קשה שלא לראות הקבלה בין טקס הענקת המדליות לגיבורי קרב יאבין, טקס של "ברית המרד" בסוף הסרט תקווה חדשה, לבין טקס פשיסטי מסורתי במלוא הדרו – שלא לומר עצרת נאצית בבימויה של לני ריפנשטאל.

מסע הגיבור בטרילוגיה המקורית כולל את גאולת האב. דארת' ויידר, מהדמויות האפלות בהיסטוריה של הקולנוע, אחד הייצוגים הקולנועיים האלמותיים לרוע מוחלט, מקבל בסוף הסרט השלישי, שובו של הג'דיי, הזדמנות אחרונה – שהוא מאמץ – לגאולה. וזאת בזכות בנו, לוק סקייווקר.

עם מות הקיסר ופיצוץ כוכב המוות השני אנו עדים לחגיגות בכל רחבי הגלקסיה. מסיבות, ריקודים, שמחה, זיקוקין די־נור. בבירה קורוסאנט מפילים את פסלו של הקיסר! חסרים רק פוליטיקאים נואמים עם שלטי Mission: Accomplished ברקע. אבל למה לא מראים מה קורה מייד לאחר מכן? איפה משפטי נירנברג? ועדות צדק ואמת? אין. פסלו של סדאם חוסיין הופל וזהו – עיראק שוחררה, והיא תחזור להיות למה שהייתה קודם לכן, שהוא… ובכן, היא לא הייתה דמוקרטיה ייצוגית משגשגת אי פעם. ממלכה אסלאמית? דיקטטורה צבאית? לעולם לא נדע כי זה לא משנה. ראש הנחש נערף. חמאס הובס. מסע הגיבור הושלם. רול קרדיטים ומוזיקת ניצחון מוחלט אפית נהדרת מאת ג'ון ויליאמס.

עם פיצוץ "כוכב המוות" השני אנו עדים לחגיגות בכל רחבי הגלקסיה. מסיבות, ריקודים, זיקוקין די־נור. בבירה קורוסאנט מפילים את פסלו של הקיסר! אבל, למה לא מראים מה קורה מייד לאחר מכן? איפה משפטי נירנברג? ועדות צדק ואמת? אין. פסלו של סדאם חוסיין הופל וזהו, עיראק שוחררה. החמאס הובס. ראש הנחש נערף. מסע הגיבור הושלם. רול קרדיטים ומוזיקת הניצחון המוחלט האפית מאת ג'ון ויליאמס| תמונה מתוך הסרט מלחמת הכוכבים: פרק 6 – שובו של הג'דיי (Star Wars: Episode 6 – Return of the Jedi, 1983).

הנשיא ג'ורג' וו. בוש נואם ע"ג נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" ב-1 במאי 2003. בנאומו הכריז על סיום פעולות הלחימה העיקריות בעיראק, כשהוא עומד מתחת לשלט הנושא את המילים הידועות מאז לשימצה,Mission Accomplished | תמונה: יוטיוב, AP

וזה לב העניין, שאלת השאלות. האם מלחמת הכוכבים היא אלגוריה עכשווית או סיפור אגדה, אי שם בגלקסייה מרוחקת? כדוגמא, כשגדול יוצרי הפנטזיה, גר"ר טולקין, כתב את שר הטבעות כמיתולוגיה מודרנית לאומה הבריטית, לאחר שלחם במלחמת העולם הראשונה וחווה את השנייה – הוא ידע היטב כי את הרוע המוחלט, בייצוגו במיתוס, יש להביס באופן מוחלט. האל המורד מלקור אינו זוכה למחילה. לסאורון אין אפשרות לגאולה. הם מושמדים לעד, נמחקים מהקיום. איפה משפטי מינאס מורגול? ועדות הצדק והאמת לענייני רוהאן, גונדור ומורדור? אין ולא יהיו כי זהו מיתוס. האור הביס את החושך. הרוע (המוחלט) אינו עוד. דף חדש נפתח בספרי ההיסטוריה. אבל זה גם אומר שהעולם עובר הלאה, אל העידן הבא. ומה על האורקים? אחת השאלות הקשות שטולקין לא ידע לענות עליה עד יומו האחרון.

"האורקים נוצרו למען מטרה מסוימת, הם לא זן מקורי, למי שמכיר את דברי ימי שר הטבעות, האורקים נוצרו כדי להיות האנטי-תזה לאלפים … אם הם נוצרו להיות אנטי-תזה, אתה לא יכול לבוא ולהלביש עליהם את התזה. הם באמת נוצרו בשביל להיות הרע המוחלט, ואין אורק טוב, בשנייה שיש אורק טוב, הוא כבר לא אורק. דהיינו, הפלסטינים נוצרו כאנטי-תזה למדינת ישראל. ערבים תמיד היו פה, יצירת העם הפלסטיני, או הפלסטינאיות, מטרתה יצירת אנטי-תזה לקיומה של מדינת ישראל, לקיומו של העם היהודי." (חה"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ראיון לליאור קודנר, עיתון "הארץ", 15.01.2026).

מיהו גיבור?

בטרילוגיית הסרטים המקורית של מלחמת הכוכבים אין כל ספק מיהם הגיבורים ומיהן הדמויות לחיקוי ולהערצה. ויש מגוון מהן – על הספקטרום שבין נער חוָוה נאיבי למבריח ציניקן עם לב זהב. יש גיבור שחור עם שם משפחה ארמני, יש אצולה נשית שיודעת לבעוט בתחת של כל מי שצריך, כשצריך. אבל גם אין ספק מיהי הדמות המגניבה ביותר. הנבל הבכיר, ספק־אדם ספק־מכונה, ספק־חי ספק־מת, התגלמות הרוע. זהו ויידר, דארת' ויידר. הנבל שכולנו אוהבים לשנוא, ושגם – בסופו של דבר, אחרי כל מה שעשה – עשה את הדבר הנכון וזכה לגאולה.

חובבי אמת של מלחמת הכוכבים יודעים היטב מראשית הדרך, עוד בשנות השבעים, שללוקאס הייתה תוכנית שאפתנית, גרנדיוזית, רבת־שלבים, לתשעה סרטים. שלוש טרילוגיות לסאגת מלחמת הכוכבים בכללותה, ובמרכזה לוק סטארקילר (כך במקור). כשיצא לקולנוע הסרט הראשון הוא לא פורסם כ"ראשון", לא כל שכן ראשון בטרילוגיה, כי לכו תדעו, למה להתגרות בגורל. הסרט הראשון מספר סיפור שלם וממוסגר, עם מה שהפך מאז לקלישאה קולנועית: אי־מותו של הנבל, כאפשרות להמשך. אך מראשית שנות השמונים ויציאת הסרט לצפייה ביתית שוּנה שמו ממלחמת הכוכבים למלחמת הכוכבים: פרק 4! תקווה חדשה. פרק 4?! לוקאס הבטיח את שלושת הפרקים הקודמים (1-3) לאורך כל שנות השמונים, בעודו משחק בפרויקטים אחרים (אינדיאנה ג'ונס, ווילו והנסיכה). לוקאס גם למד להכיר ולהמציא חלק ממה שהוא כעת שם דבר בתרבות הפופולרית: תעשיית מרצ'נדייזינג ומעטפת סיפורית, העולם המורחב של מלחמת הכוכבים. בזכות סעיף בחוזה המקורי שלו והצלחת הסרטים הוקם מפעל תוכן עצום, שלא לומר אימפריה גלקטית (שעשתה אותו למיליארדר) הכוללת ספרות, קומיקס, תחפושות ומוצרים, משחקי תפקידים ועם הזמן משחקי מחשב וכנסי חובבים. ואיפה הפרקים 1–3? כפי שאומר מל ברוקס בתפקיד יוגורט הכול־יודע בספייס בולז: הסרט, אנו עוד נחזור בסרט ההמשך ספייס בולז 2: החיפוש אחר עוד כסף.

כיליד שנות השמונים וחובב מושבע של מלחמת הכוכבים התרגשתי עד אין קץ כשיצא משחק המחשב, סימולטור הטיסה החללי Star Wars: X-Wing (לוקאס-ארטס) שבו שיחקתי טייס קרב בברית המרד, בשלל משימות נגד האימפריה המרושעת, כולל משימתו של לוק סקייווקר להשמדת כוכב המוות. ואז יצאו הרחבות והמשכים ואפשרות להטיס שלל חלליות במגוון משימות. אהבתי את כולן.

ואז! משחק מחשב חדש מאותו בית יוצר. אותו קונספט, סימולטור טיסה חללי. אך הפעם – TIE Fighter. זה הרי לא ייתכן! לא אפשרי! שנים שאני משמיד בלא אבחנה את חלליות הקרב של האימפריה המרושעת, הפעם אשחק בתור… הרע? כן, למה לא. זה דווקא מגניב, אמר לעצמו אני בן ה־14.

לא ברור לי אם זה האקלים הפוסט־מודרני; תחושת הניצחון המוחלט של המערב הליברלי־קפיטליסטי עם נפילת הגוש הסובייטי; ומתן האפשרות לסליחה, לגאולה, לראיית האחר לנוכח תבוסתו המרה (במיוחד כשהואיל בטובו לקרוס פנימה בלי לדרוש מלחמת סוף עולם גרעינית). אולי הייתה זו תאוות בצע פשוטה. או שאני מסתבך יותר מדי, ולפעמים אפשר ליהנות מהאסתטיקה ומהסיפור של ה"באד גאיז", בפרט בעולם דמיוני או במשחק, בלי להיכנס למדוע ולמה. הרי אפשר ליהנות מאסתטיקה של כוח ועוצמה גם בלי להיות פשיסט! עובדה שיכולתי להטיס שלל חלליות קרב של האימפריה הגלקטית, להתקדם בדרגות כקצין בצי הקיסר עד הטסת חללית הקרב של דארת' ויידר, ובד בבד ליהנות מאפוקליפסה עכשיו, ממלכוד 22 ומ־1984, ולהפגין למען השלום בכיכר מלכי ישראל בנובמבר 1995.

דארת' ויידר, הנבל המגניב ביותר בקולנוע. | תמונה מתוך הסרט רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים (Rogue One: A Star Wars Story, 2016) | תמונה: לוקאס פילם.

אני לא יודע מתי בדיוק הרעים נהיו מגניבים. דארת' ויידר היה כזה מראשית הדרך, זה ברור. ועם סיומה של הטרילוגיה המקורית ב־1983, הצפייה המחודשת בה הפכה אותה לסיפור סביב אב ובנו ובחירותיהם לטוב ולרע. אף אחד לא נתן דעתו על חיילי הסער, היוצמחים האלה, במדי השריון הלבנבנים – שריון שאף פעם לא עובד – שמכוונים ואף פעם לא פוגעים. אבל מתישהו בשנות התשעים החל תהליך נורמליזציה של "הרעים".

ואז, באיחור של יותר מעשור, קמה לה תקווה חדשה למימוש הנבואה. סרטי המשך, הטרילוגיה השנייה, שהיא בעצם הראשונה. פרקים 1–3 יצאו אל מסכי הקולנוע מ־1999 וסיפרו את נפילתה של הרפובליקה הגלקטית אל האפלה האימפריאלית ואת הפיכתו של אנקין סקייווקר מגיבור המיועד לגדולה – לדארת' ויידר, יד ימינו של הקיסר. זה הצליח ואף סימן את התקופה מבחינה תרבותית ופוליטית. בעולם חד־קוטבי אין ולא יכולים להיות רעים, יש אנשים שרע להם ושעושים רע בעקבות זאת. טובחים בילדים ובתינוקות, מבצעים רצח עם – אבל צריך להבין את הנסיבות, להבין את הרוע, לראות מה קרה קודם.

בסרטי תחילת שנות האלפיים מעטים הנבלים המוחלטים (סרטי שר הטבעות יוצאים מן הכלל). ישנן צלקות שאינן מחלימות, טראומות ילדות, תאוות בצע, וכבר אז טכנולוגיה הייתה הקללה. מגנטו הוא אריק לנשר, ניצול שואה שנשבע כי לעולם לא עוד (אקס מן). נורמן אוסבורן אומנם תאב בצע, אך הטכנולוגיה שיצר הטריפה אותו על דעתו (ספיידרמן). ד"ר אוטו אוקטביוס הובס בידי הבינה המלאכותית שהוא יצר (כבר בשנת 2004, ספיידרמן 2), סינדרום הוא מעריץ שחווה דחייה מגיבור ילדותו (משפחת סופר־על). אנו מנסים להבין את הרוע, להכיל ולקבל אותו, לשקמו. אין עוד נבלים בלי הטראומה שהובילה לנבלותם ואפשר להתגבר על הרוע, יש גאולה.

הטרילוגיה השנייה של מלחמת הכוכבים נחשבת פוליטית יותר לכאורה. יש בה סצנות "פוליטיות" של נאומים וקריאות לסדר, הליכים פרלמנטריים והצבעות אי־אמון. שוב, בהתאמה לתקופה.

סרטי הפריקוול יצאו בשנים 1999, 2002 ו־2005. ברקע מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר והתגובה לה, התקיפה האמריקאית באפגניסטן והפלישה לעיראק. גם כאן המסרים הפוליטיים אינם מוסתרים, הם לעין כל מי שרוצה לראות. לאחר שנים ארוכות של שובע וסיאוב, הרפובליקה הגלקטית ניצבת על פי תהום פוליטית ומוסרית. מתקפות, כאוס וטרור מובילים את נשיא הרפובליקה לבקש כוחות חירום המאושרים לו באופן דמוקרטי וברוב קולות. אחת הדמויות הראשיות, פאדמה אמידאלה, המייצגת את הכוכב נאבו בסנאט הגלקטי (בגילומה של נטלי פורטמן) ברורה בדבריה, "אז כך מתה החירות. במחיאות כפיים סוערות".

גם בסרטי הפריקוול המסרים הפוליטיים אינם נסתרים. לאחר שנים ארוכות של שובע וסיאוב הרפובליקה הגלקטית על פי תהום, פוליטית ומוסרית. כאוס וטרור מובילים את הנשיא לבקש כוחות חירום המאושרים באופן דמוקרטי וברוב קולות. "כך מתה החירות, במחיאות כפיים סוערות", אומרת הסנטורית פדמה אמידלה (בגילומה של נטלי פורטמן) | מתוך הסרט מלחמת הכוכבים: פרק 3 – נקמת הסית' (Star Wars: Episode 3 – Revenge of the Sith, 2005) | לוקאס פילם, דיסני.

נאומו של הקנצלר פלפטין, עם קבלת כוחות חירום מהסנאט והכרזה על כינונה של הקיסרות, האימפריה הגלקטית. | מתוך הסרט מלחמת הכוכבים: פרק 3 – נקמת הסית' (Star Wars: Episode 3 – Revenge of the Sith, 2005) | לוקאס פילם, דיסני.

הקונגרס האמריקאי על שני בתיו העניק לנשיא ג'ורג' ו' בוש סמכויות נרחבות לשימוש בכוח צבאי (בלי הכרזה על מלחמה, כי לא היה גורם מדיני שיכריזו עליו מלחמה) בחוק מיוחד שחוקק והועבר בתוך שבוע מפיגועי 11 בספטמבר (Authorization for the Use of Military Force, AUMF). בסנאט עבר החוק ברוב של 98–0. בבית הנבחרים עבר ברוב של 420. עשרה חברי קונגרס לא הצביעו ואחת בלבד, הנציגה ברברה לי מקליפורניה, התנגדה והפכה למוקצית בשל כך. החוק שימש את ממשל בוש לפלישה לעיראק, בלי הכרזת מלחמה, ושירת את כל נשיאי ארה"ב מאז (אובמה, טראמפ, ביידן) לתקיפות בלוב, בסומליה, בתימן, בסוריה, בקניה, בפיליפינים, באריתריאה, באתיופיה ולאחרונה בוונצואלה.

הנשיא ג'ורג' וו. בוש נואם בפני הקונגרס ב-20 בספטמבר, 2001, עם קבלת כוחות חירום מיוחדים ללוחמה בטרור | תמונה: ZUMA Press.

הסיפור הפוליטי בסרטי הפריקוול ידוע כנקודת התורפה שלהם. החלקים המשעממים, המכבידים, המשמימים של "פרוצדורות סנאט". בתמונה: תוצאות הליך ההצבעה בבית הנבחרים האמריקאי על "החוק לשימוש בכוח צבאי", 14 בספטמבר, 2001. כוחות החירום שהוענקו לנשיא בעקבות מתקפות ה-11/9. בעד: 420. נגד: 1 | מתוך ההקלטה הרשמית של הערוץ הציבורי CSPAN.

עם זאת הסיפור הפוליטי בסרטי הפריקוול ידוע כנקודת התורפה שלהם. החלקים המשעממים, המכבידים, המשמימים של "פרוצדורות סנאט". האקשן של קרבות החלל, הכוראוגרפיה של קרבות חרבות־האור, העיצוב המרהיב, התלבושות והתחפושות הם מרכז העניין. סיפור נפילתה של הדמוקרטיה משמעותי, אך אינו במרכז. סיפור נפילתו של אנקין סקייווקר והפיכתו הידועה מראש לדארת' ויידר הוא הדרמה הצפויה אך המרגשת, קהל החובבים כולו שש לרגע שבו תופיע לראשונה המסכה המאיימת, הרגע שבו יפציע על המסך לראשונה הלורד ויידר.

ואט־אט נהיה "מגניב" להתחפש לחייל סער של האימפריה. הם קצת אידיוטים, נכון, אבל הם גם נראים מגניב. עזבו למה קוראים להם "חיילי סער". עדיף לא לדעת, כי יש אין־ספור סוגים של תחפושות! מהסרטים ומהסדרות ומהמשחקים וגם המצאות של חובבים. ובסרטי הפריקוול הם בעצם טובים. והם תמיד במסכות. אפשר להתלבש ולהתחפש באופן דומה ללוק סקייווקר, האן סולו, הנסיכה ליאה, אפילו מון מותמה למי שמכיר, אבל אי אפשר להראות בדיוק כמוהם. דארת' ויידר? סקאוט־טרופר? בובה־פט? פרפקט!

ולאורך העשור הראשון והשני של האלף השלישי, האימפריה – על כל עוולותיה ומגרעותיה – נהייתה… קצת מגניבה. להיות מורד זה המובן מאליו. ברור שכולם רוצים להיות מורדים. להיות חייל אימפריאלי, להתמודד עם הקושי, הכאב, השִׂטנה מכל עבר, אבל… אולי גויסת בכפייה ואתה מנסה למרוד מבפנים (קו עלילה מטרילוגיית סרטי הסיקוול 7–9); אולי אין לך הרבה ברירות – הצבא הוא הפרנסה היחידה והאפיק היחיד להתקדמות וליציאה מחור התחת שבו אתה גר (לוק סקייווקר שאף להגיש מועמדות לצי האימפריאלי; האן סולו שירת); ואולי בכל זאת יש קצת טוב, קצת צדק, משהו נכון במה שהאימפריה עושה. הרי הרפובליקה הייתה מושחתת ושימרה מבני כוח מיושנים של מאות ואלפי שנים, הדמוקרטיה קרסה והאימפריה הייתה פתרון. אולי לא טבעי או מיטבי, אבל אפקטיבי. האימפריה משליטה סדר, מעניקה ביטחון ותעסוקה, מקדמת מצוינות, שוויוניות, מריטוקרטיה. לתמוך באימפריה זה אולי לא קוּל בעיני יפי הנפש, אבל האימפריה שמה לחם על השולחן, מאפשרת סדר, מעניקה משמעות. וזה תכלס קול. לתמוך באימפריה זה נבון ונכון ונוגד את המיינסטרים, לכן זה גם פאנק רוק.

הלגיון ה־501 – האגרוף של ויידר

אין ביטוי מופלא יותר לתופעה הזאת מארגון חובבי מלחמת הכוכבים הבינלאומי הלגיון ה־501. בשנת 1997, בעוד ההפקה על טרילוגיית סרטי הפריקוול הייתה בעיצומה, יצאו לקולנוע מחדש סרטי הטרילוגיה המקורית וריגשו שוב מיליוני מעריצים בכל רחבי העולם. כמה מהם הביאו דור צעיר כדי להתרשם ולהתרגש לצד סיפורי וגיבורי הילדות של ההורים. אלבין ג'ונסון, חובב מושבע, תהה מה יקרה אם יגיע לקולנוע בתחפושת של חייל סער. בשיטוט באינטרנט הוא מצא אדם שמסוגל לייצר את חלקי השריון השונים, וכמה שבועות לאחר מכן, בהשקעה כספית לא מבוטלת, הייתה לו תחפושת מוכנה. טום קרוז (לא זה, אחד אחר, Tom Crews), חברו לעבודה ולתחביב, הצטרף אליו. מיותר לציין שהעניין תפס חזק. תוך זמן קצר היו להם מייסדים שותפים, אתר, לוגו ואפילו שם: הלגיון ה־501 – האגרוף של ויידר (Vader's Fist). לכאורה לגיון חיילי הסער הנמצא בפיקודו הישיר של דארת' ויידר, העילית שבעילית.

הם התמסרו לתחפושות אימפריאליות בלבד, על כל סוגי חייליה, קציניה ואנשיה המפוקפקים של האימפריה (ובאד גאיז אחרים כמו ציידי ראשים). בשנת 2000 חל כמתבקש בארגוני חובבים, פיצול: קבוצה שביקשה להתחפש למורדים ולאבירי ג'דיי נאלצה לפרוש ולהקים ארגון נפרד המסור ל"טובים" בלבד. הם חיים בשלום ומשתפים פעולה. אין דם רע, אבל אין גם מה להשוות בכלל, הרעים מבוקשים, ובהרבה.

חברי ארגון החובבים "הלגיון ה־501" מסורים להופעה בתחפושות מדויקות, אמינות ומדוגמות (חייל סער – שפר הופעתך!). סיסמת הארגון – Bad Guys Doing Good. הם פועלים קהילתית להעלאת מודעות וגיוס כספים למטרות צדקה. תמונה מאתר הארגון.

ארגון ה־501 גדל והתרחב בארה"ב ומחוץ לה. כמצופה מארגוני חובבים שמתחילים לעסוק באופן רציני מדי בנכסים אינטלקטואליים מסחריים ובפרט של מלחמת הכוכבים, התנגשות בלוקאס פילם ובעורכי דינה הייתה רק עניין של זמן. אך חיילי הסער של ה־501 פעלו בתבונה, בניגוד למקביליהם התאגידיים הבדיוניים. הארגון מסור לפעילות בהתנדבות בלבד, כחובבים בלבד. מסור להופעה בתחפושות מדויקות, אמינות ומדוגמות (חייל סער – שפר הופעתך!) במטרה להעניק לקהל המגיע לכנסים, לאירועים או לסרטי מלחמת הכוכבים מידת התרגשות נוספת. הוא פועל בתיאום עם מפיצים מקומיים ובהמשך עם לוקאס פילם ישירות. זאת ועוד, סיסמת הארגון היא Bad Guys Doing Good, והוא פועל להעלאת מודעות לבעיות ולגיוס כספים למטרות צדקה. דוגמה לכך הייתה גיוס הכספים למען קייטי, בתו של אלבין ג'ונסון, שאובחנה בשנת 2004, בגיל שבע, בסרטן מוח קטלני אלבין ג'ונסון בראיון:

“In 2004 Katie was diagnosed with terminal brain cancer. Katie loved Star Wars and loved the color pink. When her health declined to the point she couldn't get out of bed, she said she wished she had a droid to watch over her like R2-D2 watched over a sleeping Padmé in Attack of the Clones.”

קבוצת חובבים הבונה דרואידים בנתה עבורה את R2-KT.

קייטי, ביתו של אלבין ג'ונסון, ממייסדי ארגון החובבים "הלגיון ה-501", חלתה בסרטן סופני. ארגון חובבים הבונה דרואידים בנה עבורם את R2-KT. מאז ועד היום ביקרה והעניקה שמחה והקלה לאינספור ילדות וילדים בבתי חולים, חובבי מלחמת הכוכבים. The Pink Droid with the Heart of Gold | תמונה מהאתר r2kt.com.

בשנת 2004 החל שילוב הלגיון ה־501 במיתולוגיה הקאנונית של מלחמת הכוכבים. כשאנקין סקייווקר צועד אל מקדש הג'דיי ולצידו חיילי סער, בכוונה לרצוח כל אדם במבנה, כולל ילדים ותינוקות, הוא עושה זאת כשלצידו פלוגות "האגרוף של ויידר". בהמשך הופיע הלגיון בסדרת האנימציה מלחמת המשובטים (Star Wars: Clone Wars) לבית מלחמת הכוכבים, שם גם הופיעה לראשונה R2-KT כדמות קאנון.

בשנת 2007 השתתפו מאתיים חיילי סער מכל רחבי העולם בצעדת הוורדים, צעדה שנתית בלוס אנג'לס, קליפורניה, ביום השנה האזרחית החדשה. את המצעד הוביל ג'ורג' לוקאס בכבודו ובעצמו. כיום חברים בארגון יותר מ־14,000 איש ביותר משישים מדינות ברחבי העולם.

בשנת 2007 השתתפו מאתיים חובבי מלחמת הכוכבים מכל רחבי העולם במדי אימפריה וחיילי סער ב"צעדת הוורדים", חגיגה לרגל יום השנה האזרחית החדשה בלוס אנג'לס. את המצעד הוביל ג'ורג' לוקאס בכבודו ובעצמו | תמונה: ויקיפדיה.

דיסני רכשו את זיכיון מלחמת הכוכבים בשנת 2012 (והנסיכה ליאה הפכה לנסיכת דיסני!). החברה המשיכה את הקשר עם ארגוני חובבים, בפרט ה־501, ולפרקים נעזרת במתנדביו לא רק באירועים אלא כשחקני רקע, לאחרונה בסדרה המנדלוריאן. דיסני גם עיצבה מחדש את האימפריה מרשע מיתולוגי, גזעני וסקסיסטי, למריטוקרטיה – כולם יכולים להיות רשעים: נשים, אוכלוסיות מוחלשות, א/נשים וחייזרים מכל הגזעים והצבעים והסוגים. שוויון הזדמנויות!

איפשהו, מתישהו, נשכחה (או הושכחה) המטפורה. באימפריה של ג'ורג' לוקאס יש מאפיינים מהרוע המוחלט של טולקין (וגם לטולקין היה מה לומר על הרוע המוחלט, אם הוא אכן רוע ומוחלט, על כך בחיבור אחר), ייצוג לקולוניאליזם הבריטי בשיאו המר ולאימפריאליזם האמריקאי בואך וייטנאם. המורדים הם מורדים. מהצבא הקונטיננטלי של המושבות האמריקאיות עת מרדו במלך ג'ורג' השלישי אל תנועות התנגדות ושחרור בהודו, באירלנד, האצ"ל והווייטקונג.

לא 400 שנים עברו אלא ארבעים שנה, ובכנסי חובבים הולכים להם יד ביד, זה לצד זה, חיילי האימפריה והמורדים בהם, כי אין טוב ורע באמת, הכול תלוי פרספקטיבה. חיילי הסער הם גיבורי המולדת. המורדים? טרוריסטים ג'יהאדיסטים. או להפך. מה זה משנה? הכול תחפושות, פנטזיה אסקפיסטית, מרצ'נדייזינג. האימפריה והרשע האימפריאלי נורמלו דרך חיבה כנה ונאיבית לאסתטיקה של הכוח. אבל כמו בדיחות שואה שמסופרות על-ידי נאו־נאצים, האם זו בדיחה? מה הקונטקסט? מה ה"מצחיק" שבה? מי מספר אותה ומה הסיפור שהוא מספר?

מצעד של פלוגות הסער של המפלגה הנאצית (SA) בברלין, 1932. | תמונה: ויקיפדיה, הארכיון הפדרלי הגרמני.

דארת' ויידר (שעד כה היה אנקין סקייווקר, בגילומו של היידן כריסטנסן) מוביל את פלוגות הסער "הלגיון ה-501" אל מקדש הג'דיי בבירת הגלקסיה, שם יחסלו תחת פיקודו ולצידו את כל הג'דיי – מבוגרים ומתלמדים, בהם ילדות, ילדים וטף. טבח אכזרי, מהאירועים המכוננים בסרטי מלחמת הכוכבים. תמונה מתוך הסרט מלחמת הכוכבים: פרק 3 – נקמת הסית' (Star Wars: Episode 3 – Revenge of the Sith, 2005) | תמונה: לוקאס פילם, דיסני.

הימין הריאקציונרי, הנאו־נאצי, בארה"ב ובעולם, משולב היטב בתוך התופעה הזאת. למעשה, כשיפי הנפש הפכו למיינסטרים, זוועות האימפריה הפכו לרוע הכרחי. והתמיכה באימפריה – לפאנק רוק, התנגדות להגמוניה השלטת. להיות חייל אימפריה, לצעוד בגו זקוף, להציג זאת בגאון ובגאווה – זה המרד האמיתי. זו אמירת אמת. ודיסני לא התייחסו לכך למעט הרחבה ועוד הרחבה של המחלבה. רוצים אימפריה? תהיה אימפריה חדשה, חזקה יותר, מפחידה יותר, נאצית יותר, וכאמור – שוויונית יותר. הם אינם רואים מין, מגדר או צבע. בכולם הפוטנציאל לרשע. לני ריפנשטאל, זוזי הצידה. מצלמים את סרטי הסיקוול (הימין הריאקציונרי לא ראה בחיוב את הגיוון הגזעי והמגדרי בטרילוגיית סרטי הסיקוול, שמואשמת בהיותה מוא/ערת מדי).

ובין הממים המטופשים וההטרלות הנלוזות של הממשל הטראמפיסטי, מובן שנמצא את טראמפ בלבוש של ג'דיי אפל, לורד סית', עם חרב אור אדומה (המזהה אותו כרשע). מרכז מקומי של רשות ההגירה הפדרלית בקליפורניה העלה וידאו המקביל את סוכניו ואת עשייתם ללורד ויידר. כל התנגדות הושוותה לסוכני מרד המזוהים עם ארגוני פשע, טרור וסמים. ראסל ווט, מנהל המשרד לניהול ותקציבים בממשל טראמפ, מכונה בגאווה מטרילה דארת' ויידר. זה האיש האחראי לקיצוצים ולצמצומים אדירים בתקציב הפדרלי שפוגעים דרמטית בשכבות חלשות ומוחלשות, ואף לפיטורי מאות אלפי עובדות ועובדים בממשל. אם הוא דארת' ויידר, מה זה אומר על הבוס שלו?

ובין ההטרלות הנלוזות של ממשל טראמפ כמובן שנמצא את נשיא ארה"ב בלבוש ג'דיי אפל, לורד סית'. עבור יום מלחמת הכוכבים השנתי, ה-4 במאי 2025, הועלתה בחשבונות הסושאל מדיה הרשמיים של הבית הלבן התמונה לעיל ולצידה הכיתוב Happy May the 4th, You’re not the rebellion, you’re the empire.

ויידר וסטאלין נפגשים במלחמת העולם השנייה

עזוב אותך אורי, בחייאת. זה פופ קאלצ'ר. מה זה משנה?

לתרבות, שלא לומר פופולרית, יש כוח עצום. אומנותי, אבל גם חברתי, כלכלי ופוליטי. אחת ההופעות החיות הגדולות ביותר בעולם הייתה הופעה של מטאליקה במוסקבה ב־28 בספטמבר 1991. הלהקה השתתפה בפסטיבל הרוק "המערבי" הראשון בהיסטוריה הסובייטית שהיה חינם ופתוח לקהל הרחב (ברית המועצות חדלה להתקיים חודשיים לאחר מכן). ישנם דיווחים סותרים על גודל הקהל, כי המיקום היה פתוח והכניסה חינם, אך מאות אלפי אנשים נכחו בהופעה, אולי מיליונים. לתרבות יש כוח. מלחמת הכוכבים היא כבר עשרות שנים מותג בין־לאומי מוכר ואהוב בקרב מאות מיליונים בכל רחבי העולם, אהדה שלא פסחה על רוסיה.

פוטין ותומכיו רואים את העולם שלא באמצעות הפרספקטיבה המערבית־ליברלית, על הספקטרום שבין חופש לדיכוי, אלא על הספקטרום שבין כאוס לסדר. (גם) בספקטרום הזה ידם על העליונה. הדמוקרטיות המערביות מיטלטלות לכל עבר, אינן מספקות צרכים בסיסיים לאזרחיהן (במקרה של ארה"ב), חסרות יציבות ארגונית ופוליטית או לכידות חברתית. פוטין מציע סדר, כבוד, מסורת, אחווה.

אחת מדרכים רבות שבהן פועלת התעמולה הרוסית הפנימית כדי לשמור ולחזק את המשטר היא באמצעות ספרות טראש מדע בדיוני המופצת בחסות המדינה, בכל מקום ולכל עבר. עם קווי העלילות הנפוצים נמנים "הצבא הרוסי מביס את הנאצים האוקראינים" בשלל קרבות דמיוניים; פעם אחר פעם, באופן פלאי, אדם רוסי מודרני מפציע בעבר בנקודת מפנה היסטורית, בגופו של הצאר הרוסי, ובזכות ידע מהעתיד רוסיה הצארית מביסה את אויביה, לרוב לפני או במהלך מלחמת העולם הראשונה (כולל מניעת המהפכה הקומוניסטית) וכובשת את קונסטנטינופול"; אך הסדרה המעניינת במיוחד לענייננו היא Red Padawan. בשנת 1941 נפתח גשר חלל־זמן שדרכו עוברת משחתת אימפריאלית (משמידת כוכבים, כזו ממלחמת הכוכבים, למען הסר ספק). על סיפונה הלורד ויידר. הוא ער לכך שבפלנטה תחתיו מתרחשת מלחמה נוראית ומתייצב לצידו של סטאלין. סטאלין הופך לפדאוואן, תלמידו של ויידר. אך במסגרת הנוסחה, התלמיד גובר על המורה, סטאלין מביס את ויידר ומשתלט על ספינת החלל וחייליה. סטאלין מביס את היטלר, את הנאצים והפשיסטים, את בעלות הברית הקפיטליסטיות, ומשכין… שלום? (2).

כריכת הספר פדוואן אדום (Red Padawan) מאת ויקטור דובצ'ק. פורסם ברוסית ב-2012.

כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן

אנדור היא נס, אנדור היא מרד סיפורי, תאגידי, תרבותי. לא ברור איך הוא עבר מתחת לרדאר, וכל הכבוד לכל השותפים באקט ההתנגדות.

זרע המרד ניטע בסרטו של גארת' אדוארדס ובכיכובם של פליסיטי ג'ונס ודיאגו לונה, רוג 1, (Rogue One: A Star Wars Story) משנת 2016. לצד טרילוגיה נוספת כמובטח (סרטים 7–9) ביקשו דיסני להרחיב את האימפריה הגלקטית לכל כיוון אפשרי – סדרות וסרטים, לייב־אקשן ואנימציה, המשכים, סיפורי רקע, חוויות אינטראקטיב ופרקי שעשועים. סיליקון ואלי – זה הזמן להבריק בחוויית VR, עוד יותר טוב תהיה חרב־אור אמיתית (בטוחה לשימוש מגיל חמש ומעלה).

הסרט רוג 1 הוכרז כסיפור עצמאי, סרט בודד שמראש הובהר שאין ולא מיועדים לו סרטי המשך. פשוט A Star Wars Story. ניסוי. ואיזה ניסוי! הסרט עוסק באמת המרה, הקשה, הכואבת, של ההתנגדות. זהו סרט על האכזריות והברוטליות של האימפריה, ועל הסבל וההקרבה הנדרשים בתגובה. הסרט הוא מעין פריקוול מיידי לאירועי הטרילוגיה המקורית, איך קרה מה שכולנו יודעים שקרה.

אקט קטן של התנגדות סיפורית – סרט יחידני, בלי אפשרות להמשך – וכזה המעניק ריאליזם לברוטליות האימפריאלית, הצליח, והניב כעשור לאחר מכן סדרת טלוויזיה בשתי עונות (בלבד) שהיא מרד תאגידי מלא. אנדור מעניקה פרספקטיבה חדשה לכל סיפורי מלחמת הכוכבים ובפרט לתשעת סרטי הטרילוגיה השלדית. אנדור משנה את הפוקוס, משנה את הנרטיב. מסיפורה של שושלת סקייווקר לסיפור הקרב המר, רצוף המהמורות, הכישלונות, הנסיגות הטקטיות והפשרות האסטרטגיות, נגד פשיזם ודיקטטורה.

השינוי הדרמטי באנדור הוא בעדשה – הטון, התפאורה והאסתטיקה הפכו מפנטסטיים לריאליסטיים להחריד. בתמונה העליונה והאמצעית: חיילי האימפריה הגלקטית בעימות עם תושבי פריקס, אירוע מכונן בתולדות ברית המרד, מתוך הסדרה אנדור | לוקאס פילם, דיסני.

יוצרי אנדור שאבו השראה משלל אירועים ודימויים היסטוריים של התנגדות ומרד. אירועי הפרק האחרון בעונה הראשונה מהדהדים ויזואלית את מהומות בריקסטון בלונדון, 1981, בין המשטרה הבריטית לבין קהילת השכונה, שחורה ברובה | תמונה: הומר סייקס, Alamy.

אנדור מזכירה לנו את האמת. אמת עמוקה שכמעט נשכחה, תולדה של פילוסופיה שנוצלה ועוותה בידי פוליטיקאים, אינטרסנטים ובעלי הון במשך עשורים ארוכים. האמת היא שיש אמת. גילרוי ולונה ושאר צוות הסדרה עושים זאת בכישרון רב של כתיבה, משחק, בימוי, עיצוב, הפקה ונאמנות עמוקה לעולם שהוא מלחמת הכוכבים, אך דרך עדשה אחרת. האימפריה היא כפייה, סבל, עינוי, רצח, כאב, אונס ואינוס, שקר ובגידה, שחיתות, כוחנות, אלימות, אכזריות, מאניה, דיפרסיה. פחד אינו סדר. טרור אינו שלטון. מוות אינו חיים ושקר אינו אמת. וכן, יש אמת.

ואנדור אומרת את כל זה בפרצוף של אוהדי הסדרה. הפלא ופלא, קמה מחלוקת! בקרב קבוצות מסוימות יש קושי לקבל את הסדרה. עד כה הריאקציה הימנית לסרטים ולסדרות של מלחמת הכוכבים בשלטון דיסני הייתה במרחב מלחמת התרבות ופוליטיקת הזהויות האמריקאית. מה זה כל הנשים האלה? למה יש ייצוג להט"בי בעולם שעד כה הציג לנו שני סיפורי אהבה סיסג'נדריים? חייל סער עריק? מי ישמע! והוא גם שחור. מה הפלא. הכול כדי למרק את המצפון! (הכול כאמור בגלקסיה מרוחקת, לפני שנים רבות). אז מלחמת הכוכבים נעשתה למוע/ארת (woke).

אז כן, יש רומן לסבי באנדור, הו כמה שהסדרה היא "ווק". יש גם עלילת משנה על מהגרים לא־חוקיים שבורחים מהשלטונות. כה "ווק". אבל הקושי העיקרי הוא השינוי הדרמטי בעדשה – הטון, התפאורה והאסתטיקה הפכו מפנטסטיים לריאליסטיים להחריד. כוחות האימפריה הם באמת, באמת, הרעים. ורעים באמת. הקרב אינו בין קוסמי חלל. באנדור אין אביר ג'דיי או אדון סית' אחד לרפואה. הרעים אנושיים. אם חיילי הסער הם פלוגות קומנדו מיוחדות, ואנו עוסקים בשגרת היום־יום האימפריאלית, הרי החיילים ברובם אינם מפלוגות הסער, אינם לובשים שריון ופרצופם אינו מוסתר מאחורי מסכה. הם בני אדם. האימפריה היא אמריקה, בריטניה הקולוניאליסטית וכן, גרמניה הנאצית. אלו אנשים שמשלל סיבות בוחרים ברע. והסיבות והנסיבות חשובות, אבל אינן מנקות אותם מפשע ואינן מזכות מחטא.

בפרק הראשון בעונה השנייה של אנדור מתקיים מפגש סודי של האימפריה שאין אלא לתאר כוועידת ואנזה. אלו אנשים שידעו מה הם עושים, ידעו מה הם טוב ורע, והם בוחרים להרע. לפגוע, לשקר, לבגוד, להכאיב, לענות ולרצוח. ולכל אלו יש להתנגד.

יש להתנגד לכך בדרכים שונות ומגוונות, מבית ומחוץ, כל אחד בדרכו. הימנעות מקונפליקט עלולה לגבות מחיר כבד בהמשך הדרך. אצילות נפש ברגע אחד עלולה להזיק לעצמך ולאהוביך ברגע הבא, חמלה ומחילה עלולות להיות בגידה. כך או כך, התנגדות היא צו השעה. התנגדות לפשיזם, לדיקטטורה. ההתנגדות היא ה"קוּל" החדש. הניצחון המוחלט קיים רק בפנטזיה, באגדה. הקרב אין־סופי וכל ניצחון הוא מקומי וארעי, רגע של חסד שיש לנצור. כן, צריך לשמוח. ולנוח. אך להמשיך במאבק, כי הקרב על נשמתה של הגלקסיה מתנהל בכל מקום, בלב של כל אחת ואחד מאין־ספור תושביה. לא יראו מה קורה מייד לאחר מכן, אין קרדיטים או סצנה אחריהם. אנו הקובעים כיצד ייראו מחר ומוחרתיים.

המסר הזה, בתוך העולם הפופולרי, הגלובלי, הדמיוני־אך־אמיתי־מאוד של מלחמת הכוכבים, הוא אחד האלמנטים החשובים שעושים את אנדור ליצירת מופת של זמננו. Make the Rebellion Great Again.

פוסטר הסדרה אנדור

זכרו זאת: חירות היא רעיון טהור | מניפסט

"יהיו רגעים בהם המאבק ייראה בלתי אפשרי. אני כבר יודע זאת. לבד, בחוסר וודאות, מבוטלים למול ממדי האויב. זכרו! זכרו כי חירות היא רעיון טהור. היא מתרחשת מעצמה, באופן ספונטני, בלא הוראה. מעשי התקוממות אקראיים מתרחשים ללא הרף ברחבי הגלקסיה. צבאות ענק, גדודים על גבי גדודים שאינם מודעים לכך שכבר התגייסו למטרה. זכרו כי חזית המרד היא בכל מקום. גם מעשה ההתנגדות הקטן ביותר מקדם את החזית. וזכרו גם את זה: הצורך של האימפריה בשליטה הוא כה נואש מפני שהוא בטיבו, אינו טבעי. עריצות דורשת מאמץ מתמיד. היא נסדקת, היא דולפת. דיקטטורה היא שברירית. דיכוי מכסה על פחד. זכרו זאת ודעו — יבוא היום בו כל ההפגנות, ההתכתשויות, הקרבות, רגעי ואירועי ההתקוממות והמרד יציפו את גדות סמכותה של האימפריה. דאז יידרש אירוע אחד, אחד בלבד, שיהיה אחד יותר מדי. תקרית אחת בלבד תשבור את המצור. זכרו זאת. נסו!"

שביל התודעה הפוליטית, קאריס נמיק, מתוך הסדרה אנדור (תרגום א"א).

השינוי הדרמטי באנדור הוא בעדשה – הטון, התפאורה והאסתטיקה הפכו מפנטסטיים לריאליסטיים להחריד. אנדור היא סיפורי, תאגידי, תרבותי. אנדור מזכירה לנו אמת עמוקה שכמעט ונשכחה, שיש אמת. האימפריה היא כפייה, סבל, עינוי, רצח, כאב, אונס, בגידה, שחיתות, כוחנות, אלימות, אכזריות, מאניה, דיפרסיה. פחד אינו סדר. טרור אינו שלטון. מוות אינו חיים ושקר אינו אמת. וכן, יש אמת. תמונה: לוקאס פילם, דיסני.

חירות היא רעיון טהור | תמונה מתוך הסדרה אנדור | לוקאס פילם, דיסני.