עורך תכניות, דובר ועיתונאי מוסיקה ותרבות, עורך תכניות באוטופיה, פסטיבל תל-אביב למדע בדיוני, עורך ראשי בבלוג Heavy Blog is Heavy, מפתח ווב וחובב מדע בדיוני.
"אין תשובות, רק החלטות." כך מתוך סולאריס של סטניסלב לם. כך גם לנו, כמובן. הדילמות מורכבות, הנטל כבד, תשובות – אין, אבל החלטות – כן. החלטנו שלצד העיסוק בקושי וכאב, במורכבות שלא לומר ייאוש, על אף ולמרות הכל אנו מבקשים גם תקווה, ובין מבשרות התקווה הגדולות זו הרי "הדובה הגדולה" של המדע הבדיוני, אורסולה ק. לה גווין.
בשנת 2018, בגיל 88, עזבה אותנו "הדובה הגדולה". לה גווין, אחת מהסופרות האמריקאיות הגדולות של המאה ה-20, הייתה כנראה מסוג הא.נשים שהיו צוחקים ברכות על העצב שלנו עם הליכתה. כמחוללת מרכזית של תנועת הגל החדש של ספרות המדע הבדיוני בשנות השישים והשבעים, נגעה לה גווין בנפשם של מיליוני קוראות וקוראים בעולם כולו והשפיעה על כתיבתם של אינספור.
כיצד עשתה זאת? קשה שלא לראות זאת כקלישאה בימינו, במצבנו, אך זו האבסורד הוא אמת, לה גווין הדגישה את חשיבותה של אהבה, אמפתיה והתמודדות עיקשת עם המציאות. לה גווין עשתה זאת בעודה מערערת מן היסוד את משמעות המונח "מדע בדיוני" (שינתה זאת רבות ל"יצירה ספוקלטיבית"), ובהתעקשותה לכתוב לא רק על טכנולוגיה עתידנית וכיבוש החלל, אלא גם ובעיקר על האנשים, על א.נשים. על הכאב, העצב והיופי שטמון בעתיד. מטרתה, אשר ניסחה בעצמה בגלוי מספר פעמים הייתה לגרום לנו לחשוב אחרת על מה חשוב בעתיד, על הגורל שלנו כאנשים קטנים ושבורים, אך בד בבד גם חזקים וחשובים. בראש ובראשונה ביקשה מאיתנו לה גווין להתמודד עם הכוח שטמון בשפה, בהנחות היסוד שלנו על אופי העולם הסובב אותנו, האופן בו הוא פועל וכיצד יפעל בעתיד.
בבחינת מכלול עבודתה כשרונה האדיר חומק מאפיון והגדרה מדויקים. היא עצמה, מושפעת כפי שהייתה ממחשבה ופילוסופיה מזרחית, טענה טיעון זה בדיוק בכתיבתה ובהגות שלה: את הדבר הטוב לא ניתן לכמת, כל ניסיון לעשות כן, נידון לכשלון.
במקום לנסות ולהבין את העולם ע"י אפיון וקיטלוג הנגלה לפנינו, עלינו להתבונן בעולם ולחשוב על מלאכת העשייה שלפנינו, האחריות לחיים המוטלת עלינו. בהתאם, לא ניתן להחזיק ביד ולהצביע בדיוק על מרכיב כזה או אחר בכתיבה של לה גווין שהיה כה מוצלח, אלא רק השלם החמקמק, הסגנון הייחודי, היכולת שלה לתפוס ולהביע עולמות כה רבים, בגוונים כה שונים, מאוחדים כולם סביב רעיון אחד: השיבה הביתה, וההכרח שלנו לצעוד בדרך הזאת יחד.
תוך שהיא בונה עולמות שלמים ודמויות מרתקות לאכלסם, לה גווין עיצבה קול ספרותי חד-פעמי. בתוך שדה שלעתים נדמה כמסוגל לראות רק את אדיר הממדים, הבלתי אפשרי והרחוק לאין שיעור, ללה גווין הייתה היכולת המופלאה להכיל את האינטימי בתוך האינסופי, את המסע האנושי האישי על גבי מפת העתיד המוזר שהיטיבה לדמיין.
אורסולה ק. לה גווין, 2014, מתוך נאום קבלת מדליית קרן הספרות הלאומית בארה"ב
אני שמחה לקבל ולחלוק פרס זה עם כל הכותבים שנדחקו לשולי הספרות במשך זמן רב כל כך – עמיתיי לספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני, כותבי הדמיון, שבמשך כחמישים שנה ראו את פרסים נפלאים מוענקים לסופרים "ריאליסטיים" לכאורה.
תקופה קשה לפתחנו, תקופה בה נידרש לקולה של ספרות המסוגלת לראות חלופות לאופן שבו אנו חיים כיום, סופרות וסופרים שידעו להבין לעומקה של החברה מוכת-הפחד בה אנו חיים, על הטכנולוגיות האובססיביות שלה, לתאר דרכי חיים אחרות ואף להעלות בדמיונם יסודות אמיתיים לתקווה. נזדקק לסופרים שזוכרים מהותו של חופש. משוררים וחוזים, ריאליסטים של מציאות רחבה יותר.
ספרים אינם סחורות. רווח כספי עומד לרוב בסתירה עם מהותה של האמנות. אכן, אנו חיים תחת שלטון הקפיטליזם. כוחו נדמה בלתי נמנע, כל-יכול, אך כך גם היה שלטונם של מלכים, בזכות אלוהית. לשררה אנושית ניתן להתנגד, ובני אדם הם שיכולים להתנגד לה. התנגדות ושינוי מתחילים לעתים קרובות באמנות, ועל פי רוב, באמנות המילה.
הייתה לי קריירה ארוכה וטובה כסופרת, והייתי בחברה טובה. לקראת סופה, איני רוצה לראות את הספרות (האמריקאית) נמכרת למרבה במחיר. אנו, שמחייתנו תלויה בכתיבה ובהוצאה לאור, עלינו לדרוש את חלקנו ההוגן ברווחים, פירות עמלנו, אך חלקנו אינו רק כספי – לחלקנו קוראים חירות.