מה עובר על ארה"ב? | בראי המדע הבדיוני והאימה בספרות, קולנוע ותרבות
בעריכת יובל אדר
אוטופיה x סינמטק ת"א
בשנים האחרונות אנו חווים טלטלה במאזני הכוחות העולמיים – מלחמות, כאוס כלכלי, חברתי ופוליטי, סדרים חדשים אשר מעבר להיותם שונים וחריגים הם בעיקר, אינם צפויים. חלק משמעותי מהשינויים מקורם בזעזועים שעוברים על החברה האמריקאית. הקשר הגובר עם מדינות המפרץ, מכסים חסרי תקדים, מחאות אזרחיות, חזרת העליונות הלבנה לזרם המרכזי, תאגידי ענק וטייקונים בודדים המשתלטים על החברה והממשלה, רק מקבץ קטן מהטרפת החדשותית היום-יומית. קשה להבין לאן אמריקה מיועדת, מתעתע להבין איפה היא עכשיו, אבל אפשר לדמיין. בסדרת מפגשים חודשית נעמיק בשינויים, בטלטלות ובזעזועים העוברים על החברה האמריקאית, דרכה העולמית בכלל והישראלית בפרט, באמצעות התרבות והאמנות, הספרות והקולנוע, כמייצגים לתופעות רחבות היקף.
אימה חדשה, גזענות חדשה, אמריקה ישנה
תאריך: 09.06.2025
סרט: תברח / Get Out
עם בחירתו של ברק אובמה לנשיאות (שלא לומר הענקת פרס נובל לשלום בשנת כהונתו הראשונה, ולו על ייצוגיות הכהונה בתרבות האמריקאית) טענו רבים, "זהו, תם עידן הגזענות". למדה אמריקה ולמדנו כולנו שלא כך, עם בחירתו של דונלד טראמפ, עם עליית האנטישמיות העזה (עוד לפני ה-7 באוקטובר) ואם סביב אירוע הרצח של ג'ורג' פלויד שהובילו לגל מחאה עצום בעיצומה של מגיפת הקורונה, גל מחאה שזכה לסולידריות בינלאומית. הסופר והוגה הדעות טה-נהאסי קואטס טען במאמר משנת 2017 במגזין "האטלנטיק" כי דונאלד טראמפ הוא "הנשיא הלבן הראשון", ובכך חיזק את עוצמת הדיון. ספרות, תרבות, סרטי האימה לא פעם משקפים מציאות חברתית באופן חריג, מוזר, שונה ובמיוחד – משוחרר יותר ובאופן פחות מרוסן מכתבות תחקיר, ספרות עיונית, קולנוע תיעודי או אף דרמטי. נשוחח על הגזענות החדשה והאימה החדשה בארה"ב.
מפגש בהשתתפות: אורי אביב (מנהל אמנותי, פסטיבל אוטופיה), ד"ר אלי קוק (ראש התוכנית ללימודי ארה"ב באוניברסיטת חיפה, היסטוריון של הקפיטליזם האמריקאי), נתנאל שלומוביץ' (פרשן עיתון "הארץ" לארה"ב ומרצה לתקשורת באוניברסיטת חיפה).
חרדה גרעינית
תאריך: 04.08.2025
סרט: ד"ר סטריינג'לאב // Dr. Strangelove or: How I Learned to Stop Worrying and Love the Bomb
בשבועות האחרונים הפכנו כולנו לפרשני ארצות הברית ולפרשני לוחמה גרעינית – שיננו שמות של אתרי ייצור, הערכנו האם טראמפ יתקוף ולמדנו כל פרט על מטוסי ה-B2. אירועים אלו הצטלבו בתזמון מטריד עם ציון 80 שנה להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי, השימוש הראשון והשני, והיחידני בהיסטוריה עד כה, בנשק אטומי, אירוע ששינה את העולם גאו-פוליטית, צבאית, היסטורית, תרבותית ופילוסופית. בעקבות זאת וכחלק מהניסיון של אוטופיה לחקור את הטירוף העכשווי והעתידי של ארה"ב, המפגש מתמקד בנוכחותה של הפצצה הגרעינית והנשק האטומי בתרבות, בספרות ובקולנוע.
שיחה בהנחיית נועה מנהיים (עורכת, מסאית וחוקרת תרבות) ובהשתתפות ד"ר יואב פרומר (ראש המרכז לחקר ארה"ב באוניברסיטת תל אביב) ונועם פופר (חוקר אנרגיה גרעינית באוניברסיטת תל אביב).
שפה מייצרת מציאות
תאריך: 08.09.2025
סרט: סליחה על ההפרעה // Sorry to Bother You
בכל תרבות זה קיים. אנגלית BBC מול מבטא קוקני או סקוטי, אמריקאי מניו יורק או ניו אורלינס. פורטוגלית של פורטוגל לעומת פורטוגלית של ברזיל. ובישראל פוליטיקאים וקומיקאים עשו מזה קריירות – צ'ופצ'יקו של הקומקום נקרא בעברית תקינה, זרבובית, כידוע. מבטא. משלב. אינטונציה. הגלגול על הלשון של מילה כזו או אחרת ומיד מוסגר עולם שלם – לכאורה – היסטוריה אישית ומשפחתית, תרבות, מעמד סוציו-אקונומי ועוד.
כיצד המילים בהן אנו משתמשים, הקונטקסט בהן הן נאמרות (מועדון סטנדא-אפ חשוך או עדות בבית משפט), והאם במלעיל או מלרע, משפיעות על מה שאנו אומרים, מייצרות תפיסת מציאות, ואיתה, את המציאות עצמה. כיצד זה בא לידי ביטוי בתרבות, בפוליטיקה ובספרות – בארה"ב ובישראל.
שיחה בהנחיית אורי אביב (פסטיבל אוטופיה) ובהשתתפות רותם אורג- קליסקי (מומחה לתרבות ופוליטיקה אמריקאית ומנהל עמותת LIBREAL) ושי פוסטנברג (מתרגם, כותב וחבר מערכת "המוסף – כתב עת לספרות" באתר הספרייה הלאומית).
טמטום ממוסד
תאריך: 29.09.2025
סרט: אידיוקרטיה: הטמטום שולט // Idiocracy
כולנו חווינו זאת, שמענו חדשות (ע"פ רוב מארה"ב, אבל יש מזה בכל מקום, אנו לא חפים מפשע כמובן) ותהינו לעצמנו – מה זה הטמטום הזה?
סופר המד"ב והוגה הדעות אייזק אסימוב טען בראיון בשנת 1980:
There is a cult of ignorance in the United States, and there has always been. The strain of anti-intellectualism has been a constant thread winding its way through our political and cultural life, nurtured by the false notion that democracy means that 'my ignorance is just as good as your knowledge.
למעשה אזהרה לפרשנות ויישום לקוי של דמוקרטיה והחשש לאובדן האמון עם מוסדות השכלה, אקדמיה, מחקר ומדע, בטענה המופרכת כי "הבורות שלי שוות-ערך לידע שלך".
הרחיב עליו המדען, הסופר והתסריטאי קארל סייגן, בשנת 1995:
I have a foreboding of America in my children’s or grandchildren’s time–when the United States is a service and information economy; when nearly all of the manufacturing industries have slipped away to other countries; when awesome technological powers are in the hands of a very few, and no one representing the public interest can even grasp the issues; when the people have lost the ability to set their own agendas or knowledgeably question those in authority; with our critical faculties in decline, unable to distinguish between what feels good and what’s true, we slide almost without noticing, back into superstition and darkness.
And when the dumbing down of America is most evident in the slow decay of substantive content in the enormously influential media, the 30-second sound bites now down to 10 seconds or less, lowest-common-denominator programming, credulous presentations on pseudoscience and superstition, but especially a kind of celebration of ignorance.
למעשה חזה את תרבות המדיה בה אנו חיים כיום.
כיצד נראה עולם בו הטמטום שולט? ממוסד? התרבות רדודה וטכנולוגיה מחליפה חשיבה ביקורתית, חשיבה בכלל?
שיחה בהנחיית יובל עופר (תסריטאית, מפיקה, עיתונאית לשעבר) בהשתתפות ד"ר אלי קוק (ראש התוכנית ללימודי ארה"ב באוניברסיטת חיפה), ד"ר תומר שדמי (חוקרת משפט, אתיקה וטכנולוגיה, האוניברסיטה העברית) ואביתר חלימי (תסריטאי, יוצר קומי וסטנדאפיסט).
כתיבה תחת אש
תאריך: 03.11.2025
סרט: הקרב על אמריקה // Civil War
אין כמו מלחמה טובה כדי לעורר את המיצים היצירתיים. ג'ורג' אורוול וארנסט המינגווי במלחמת האזרחים הספרדית. ויטגנשטיין וטולקין במלחמת העולם הראשונה. את השנייה אין טעם בכלל להזכיר… אבל יש משהו נורא במיוחד, או נורא בצורה אחרת, מיוחדת, במלחמה שהיא מלחמת אזרחים. מלחמה הקורעת מדינה, עם, לאום מבפנים. כל אומה מכובדת עברה איזה סכסוך פנימי חריף – הפיכה, הפיכה נגדית, מלחמת אזרחים וכל הבין לבין. יוגוסלביה. סודאן. ארתיריאה. מיינמאר. סרי לנקה. ויטנאם. קוריאה. רוסיה. צרפת. ספרד. בריטניה. ארה"ב. איראן. תימן. מצרים. סוריה. ישראל? כיצד מתעדים, מצלמים, כותבים, מלחמת אזרחים? מפנים ומחוץ, לפני, תוך כדי ואחרי. מביעים דעה? אפשר שלא? מתערבים בסיטואציה? או שעצם הנוכחות היא כבר התערבות?
שיחה בהנחיית אורי אביב (פסטיבל אוטופיה) ובהשתתפות יהודית וינברגר בשה (עיתונאית תחקיר), תומר אפלבאום (צלם עיתונות), נעמה רק (מבקרת קולנוע).
כפילים
תאריך: 17.11.2025
סרט: מיקי 17 // Mickey 17
ה"אני" הוא דילמה פילוסופית מראשית ההיסטוריה, קצת בדומה ל"עכשיו", תחושת זמן שכולנו חשים, אך אינה ניתנת להגדרה ולפי אריסטו, כלל אינה. כך גם ה"אני". פלוטרכוס הביא את פרדוקס ספינתו של תסאוס והרקליטוס את חצייתו של נהר, אך פרדוקס ה"אני" האהוב עלי במיוחד הוא מ"הרפתאות אליס בארץ הפלאות", כאן בתרגומו של אריה סמיאטיצקי, שיחה של עליזה עם הזחל (כאן: "הַגָּזָם גִמְזַי"):
שָׁעָה אֲרֻכָּה הִבִּיטוּ עֲלִיסָה וְגִמְזַי אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ בְדוּמִיָּה. וְהִנֵּה הוֹצִיא גִמְזַי לְאַט אֶת קְנֵה הַמִּקְטֶרֶת מִפִּיו וְשָׁאַל בְּקוֹל נִרְפֶּה כְּמוֹ מִתּוֹךְ תְּנוּמָה:
– מִי אַתְּ, אֶשְׁאֲלָה נָא לָדָעַת?
שְׁאֵלָה זוֹ בִלְבְּלָה אֶת עֲלִיסָה.
– אֲנִי… אֲנִי רַק יוֹדַעַת מִי הָיִיתִי בְּשָׁעָה שֶׁקַּמְתִּי בַבֹּקֶר – עָנְתָה עֲלִיסָה בְמֹרֶךְ – מִן הָעֵת הַהִיא “נִתְחַלַּפְתִּי” כַּמָּה פְעָמִים.
– מַה רְצוֹנֵךְ לֵאמֹר? – שָׁאַל גִּמְזַי בְּרֹגֶז – דַּבְּרִי, בְּבַקָּשָׁה, דְּבָרִים שֶׁל טַעַם וְאֵדַע מַה טִיבֵךְ.
– הוּא הוּא הַדָּבָר, שֶׁאֵינִי יְכֹלָה לְפָרֵשׁ מַה טִיבִי – עָנְתָה עֲלִיסָה – הֲלֹא אֲנִי… לֹא אָנֹכִי
– אֵינִי מֵבִין מְאוּמָה – אָמַר גֵּמְזַי.
מעולם לא ידענו מי אנחנו ומעולם לא ידענו להגדיר זאת, אך המרחבים הדיגיטליים הביאו איתם ממדים חדשים של בלבול, הטעיה ותהייה, שהרי "באינטרנט, אף אחד לא יודע אם אתה כלב", כמאמר הקריקטורה המפורסמת של שני כלבים הגולשים באינטרנט מהניו יורקר, עוד בשנת 1993.
האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט מאפשרים לנו להמציא עצמנו מחדש ובמשחקים דיגיטליים ובאתרי היכרויות אנו פועלים דרך איזשהו מישהו משהו שהוא אנחנו אך אינו, ייצוג שלנו, משהו מתוכנו, שאנו בוחרים להציג, שאנו שואפים להיות. עולם חדש ומופלא, לצד מדע בדיוני ומחקר גנטי, מוביל להתעוררות בשיחה על כפילים. הכפיל כמפלצת, כטפיל, כמראה, כאני שאינו אני.
שיחה בהנחיית נועה מנהיים (עורכת, מסאית וחוקרת תרבות) ובהשתתפות ליאת אלקיים (יוצרת, סופרת וחוקרת תרבות) ומעין רוגל (סופרת, עורכת ותסריטאית).
נעזר בספר המדע הבדיוני "מיקי 7" מאת אדוארד אשטון ובעיבודו לקולנוע – מיקי 17 – מאת הבמאי המהולל בונג ג'ון-הו.
כצאן לטבח, אימת הגורל הבלתי נמנע
תאריך: 1.12.2025
התסריטאי ובמאי האימה היהודי-אמריקאי ארי אסטר משחק בבובות. לא סתם סרט הביכורים שלו, תורשתי (Hereditary, 2018), נפתח כשהמצלמה נכנסת לבית בובות: מודל מיניאטורי של בית משפחת גראהם. שם, ממש כצעצועים, המשפחה קמה לתחייה, והסרט – ואיתו גם הקריירה של אסטר – נפתחים. זו פתיחה אולטימטיבית לא רק לסרט הביכורים של אסטר אלא לכל מכלול יצירותיו עד כה. בכולן, ברמות שונות, שולט ממד דטרמיניסטי הנגמר בחשיפה מפתיעה – או לא מפתיעה – שהדמויות שלנו לא הלכו אלא הוּלכו כעיוורים, חסרות השפעה וללא שום רצון חופשי, אל אבדון מוחלט, מתוך אינטרסים אישיים של דמות או קבוצה המושכות בחוטים.
האם האימה החדשה היא אימת חוסר השליטה המוחלט בכאוס הטוטאלי של המציאות? חוסר היכולת לנווט את חייך, כשסופה סוערת בלתי נפסקת משתוללת לה מכל עבר? האם האימה החדשה היא אותה אימה ישנה, היבריס האדם לשנות את גורלו, וצחוק הגורל המהדהד.
שיחה בהנחיית יובל עופר (תסריטאית, יוצרת, מפיקה ועיתונאית לשעבר) בהשתתפות נתנאל שלומוביץ (פרשן עיתון "הארץ" לארה"ב ומרצה לתקשורת באוניברסיטת חיפה), איתן גפני (סופר, במאי ותסריטאי) והדס דניאל (אוצרת, מפיקה ולקטורית בפסטיבל אוטופיה).