המלצה | מעבורת למאדים

מארס אקספרס מספק את כל מה שניתן לקוות לו מסרט מדע בדיוני. הוא שובה, הקצב שלו מלהיב מבלי להיות תזזיתי מדי, כל דמות בו כתובה בצורה שנותנת הצצה קטנה לתוך עולם שיכול היה להיות. הוא יוצר הזדהות ואמפתיה בלי מלודרמה או התרפקות על טראומה. בנוסף לכך, המדע הבדיוני בו מעוצב בקפידה. בכל אזור שהסרט מתאר התסריט פורס עבורנו מרחב שמורכב משלל מוצרים וטכנולוגיות שמרחיבות טרנדים קיימים, הוא מציע הצעות חדשות ופותח את הדמיון, תוך שהוא שואל לאן אנחנו רוצים בכלל שמוצרים יתפתחו, איך מוצרים ייראו כשהם יתיישנו או יהפכו לא רלוונטיים, והאם במעבורת חלל מסחרית יהיו מספיק תאי שירותים. אם תרצו לראות אותו ללא עוד רמזים על העלילה, עשו את זה לפני הפסקה הבאה, כי אני חייב לדבר קצת על העלילה.

הסרט קרוי על שם טיסה מהירה, אבל המעבורת משחקת בו תפקיד שולי ביותר. הדמויות הראשיות עולות עליה פעם אחת בתחילתו. הבמאי\תסריטאי הצרפתי ג'רמי פרין דיבר על כך שכשהוא כתב את הסרט המיליארדרים הפופולריים דיברו על הצורך להגיע למאדים, ועל כן הסרט מתאר מעין אוטופיה של הליברטריאנים העשירים שהשאירו את כדור הארץ מאחור כשכונת עוני של מחוסרי עבודה. אך אל תטעו, פרין לא מעוניין לתאר עבורנו דיסטופיה. אחרי ביקור קצר בהפגנה אנטי-רובוטית לזכויות עובדים בשר ודם בכדור הארץ, הסרט לוקח אותנו לחברה העשירה שחיה תחת כיפה במאדים. בכך הסרט מעמת אותנו עם אחד הסיוטים הפרוידיאניים המאיימים ביותר – האימה שבקבל את מה שביקשנו. 

ג'רמי פראן, במאי הסרט מארס אקספרס

בהקדמה לאסופת הסיפורים הקצרים Burning Chrome כתב ויליאם גיבסון שכדי לכתוב באופן משכנע את העתיד צריך מפה משכנעת של העבר. זה המפתח להבנת מארס אקספרס, סרט ששואל מאין הגענו ולאן אנחנו הולכים, כאשר כדור הארץ מייצג את המקום ממנו הגענו, ומאדים שואל אם לשם אנחנו רוצים להגיע. הנושא העיקרי שבו עוסקת העלילה הוא שאלת העבודה. בכדור הארץ העבודה נלקחה על ידי רובוטים. במאדים, מיליארדר מגלומן נמצא בתהליך של החלפת הרובוטים המתכתיים ברובוטים ביולוגיים. השאלה הנשאלת היא אם הרובוטים המתכתיים יסכימו להחלפה הזו. לקראת סוף הסרט מתגלה שהמיליארדר חושב שהדרך היחידה לבצע את ההחלפה הזאת היא לשחרר את הרובוטים המתכתיים מכבלי התכנות שלהם, אבל תוך כדי כך לשכנע אותם שעתידם נמצא בחלל. אותו מיליארדר מזכיר אם כך את לינקולן, שרצה להחליף את העבדים בעובדי שכר. גם הוא הונע בין השאר מהתפתחות כלכלית שהייתה מבוססת על עבודת שכר במדינות הצפון, וגם הוא קיווה שהאפריקאים פשוט יעזבו את אמריקה וישאירו אותה לבנה. המטאפורה בין זכויות הרובוטים לזכויות השחורים, שיש להודות שהיא בשימוש קצת נרחב מדי במדע בדיוני, בסרט מתבטאת גם בסיפור הצד של אחת הדמויות הראשיות, קרלוס ריביירה, רובוט גיבוי שמכיל את תודעתו של אדם שחור שנהרג במרד מכונות במהלך מלחמה. הוא מנסה להשלים עם אישתו לשעבר על מנת לפגוש את ביתו, והבעל החדש של אישתו הוא שוטר לבן, ששמח לנצל את העובדה שהוא יכול להפעיל אלימות על הרובוט שלא יכול להכות בו בחזרה.

כיצד הרובוטים שונים מאיתנו, אם כך? מארס אקספרס נוגע בשאלה זו בשלל אופנים שמשתלבים יחד לאורך הסרט. הדמיון הגופני בין רובוטים לאדם מודגש בסצנות שונות של כריתת איברים ותקיפה של רובוטים, כשהם מתיזים נוזל שחור דמוי-דם. החיבור התמידי של בני אדם לרשת, הכולל מסרונים המוקרנים דרך ממשק תוך-מוחי, מקצר את הממשקים בין אדם למכונה וגורם לבני אדם ורובוטים כאחד להפגין לפעמים מבט מרוחק ומבולבל כשהם עוסקים בדבר מה דיגיטלי ולא מוחשי. מיניות, חופש, התמכרות, עבודה, כולן סוגיות שרובוטים ובני אדם מתחבטים בהן במהלך הסרט, גם אם באופנים שונים.

הרובוטים, העולם הדיגיטלי, מאדים, כולם מייצגים במארס אקספרס את הכיוון שאליו אנחנו הולכים. אבל הסרט, שמסתיים בהפיכה אלימה של מעמד הפועלים הרובוטי, מעמת אותנו עם סוגיות היסטוריות שהטכנולוגיה לא יכולה להן. אנחנו יכולים לנסות לברוח מהבעיות שלנו למאדים, לרובוטיקה, ל-AI, אבל אם לא נפתור אותן, הן לא יעזבו אותנו. מי יעשה את העבודה, וכיצד נדאג שיקבל יחס מכבד? מה נעשה עם מי שהקידמה משאירה מאחור? כיצד נחלק את המשאבים באופן הוגן?

הדמות הראשית בסרט, אלין רובי, היא בלשית שנשכרה כדי למצוא נערה נעדרת. כפי שקורה בסרטים כאלה, החקירה מובילה אותה לגלות עוד ועוד מהריקבון שבתחתית החברה, ובסוף לשאול את עצמה את אותן שאלות גדולות. אבל עיניה אינן רואות רחוק מספיק. הן נשואות אל המיליארדר, כריס רויג'אקר, שמוביל את אותה פריצה עבור הרובוטים. היא מכירה אותו מהצבא. היא, הוא וקרלוס, כולם היו בצבא כשהמכונות בגדו בהם. בסצנה המותחת ביותר בסרט היא יוצאת בניסיון נואש לשכנע אותו לעצור ולהחזיר את השד לבקבוק, לבקש ממלאך ההיסטוריה לעמוד במקומו. היא מכוונת עליו אקדח כשהמאבטחים שלו נכנסים. אלין וכריס מתחננים מהמאבטחים להניח את נשקם, או שהיא תהרוג אותו. אבל להיסטוריה אי אפשר לתקוע כדור בראש, וגם לא להון. בדיוק כפי שהרובוטים שהרגו את קרלוס לא הונעו מגחמות אישיות אלא על ידי הצבא שבנה אותם, המאבטחים לא מכבדים את חייו של כריס. הם מכנסים ישיבת הנהלה שמחליטה פה-אחד להרוג את כריס ואלין יחד כדי לאפשר לתוכנית לצאת לפועל.

אין מה למהר אל עבר העתיד, אומר מארס אקספרס. העתיד לא יושיע אותנו מהעבר. כל עוד נדע זאת, נוכל להסתפק גם במעבורת מאספת למאדים.