פנטסיה

יותר משהוא סרט מדע בדיוני, פנטזיה או אפילו סרט מסע, "רפובליקת המוחות" הוא סרט התבגרות.

אל לנו להתענג באקספיזם או להלל את עצם הבריחה. המציאות אינה עולה על כל דמיון אלא מכילה אותו, ואנו צריכים לבחור בה שוב ושוב, אליה אנו נדרשים לחתור, בה עלינו לעשות. יואב אבני מתקומם כנגד עצם מושג הבריחה.

עמוס נוי נעזר באורסולה ק. לה גווין ובטובה ינסון, למול הייאוש וכתרופה לייאוש הוא מתאר את הקשר ההדוק שבין תקווה לדמיון.

קצת לפני גל סרטי האימה הישראליים, דווקא בסרטי "מות השלום" מתחילת שנות האלפיים מוצא אוטין ממדים של פנטיה, סוריאליזם ואגדה. למעשה, שילוב אלמנטים אלו בתוך עולם או סיפור ריאליסטיים, ע"פ רוב היפר-ריאליסטיים, לא פעם אכזריים ומדממים, הם שהופכים את הסרטים לקינות מרגשות, הספדים לתקוות השלום שנגוזו. אוטין בוחן לעומק את דימויי הקומיקס ואגדות הילדים בסרטי "הרקוויאם", מוצא תקווה קטנה-גדולה בדמיון וקורא לעשייה.

ביוני 1926 התקבצו כחמשת אלפים אנשים לצפות במשפט ראווה במרכז העיר העברית הראשונה, תל-אביב. המועמד לדין - המחזה האיקוני "הדיבוק". בלב הדיון, ממדיו הפנטסטיים והלא-ריאליסטיים. המשפט חושף את האיום שיוצרים יסודות אלו בחברה בארץ ישראל ובתרבותה הצעירה והמתהווה, אך גם את האפשרות הגלומה בהם.

המציאות הישראלית הזויה, אבסורדית, דמיונית, ועם זאת, התרבות הישראלית מתרחקת מדמיון פרוע ונוטה לריאליזם קפדני. המאמר המכונן של הראבן פורסם לראשונה באסופת המאמרים עם שתי הרגליים עמוק בעננים (2009, בעריכת הגר ינאי וד"ר דניאלה גורביץ', בהוצאת גרף), והוא רלוונטי יותר מאי-פעם.

סקירה קצרה של מאמרו המפורסם של פרויד "האלביתי", הפרשנות שהעניק לסיפורו של א.ת.א. הופמן, "איש החול", ולאחריו לאקאן, מה לכל זה ולחרדות ולמאווים שמניעים אותנו, ואיך כל זה קשור לקורונה.